אין שום דבר חדש בחוצפה הישראלית; רק שלאחרונה, קורים דברים שממקמים את רמת החוצפה בגבהים שכמעט שלא ראינו כמותם. אנחנו כבר מורגלים שהכל מותר: בפוליטיקה, בטלוויזיה, בחשיפה, בהבעת דעה, בשכר מנהלים, בחוצפה של בעלי ממון וכולי וכולי. אבל החוצפן התורן הוא
יצחק תשובה, שהופיע בפריים טיים והודיע לעם ישראל: "אני קורא לאזרחי ישראל, אל תתנו לדבר הזה לקרות. אני מאמין שהשכל הישר ינצח בסוף".
במשפט הזה יש סוג של הסתה לעם ישראל "למרוד" במסקנה של אוצר המדינה, שמעז לקבוע כי מאגרי הגז בישראל אינם שייכים רק לתשובה, שהשקיע כסף רב בחיפושי נפט וגז, אלא שייכים לכל מי שהוא אזרח ישראלי שחי בישראל.
קראתי בתשומת לב את ההצעה הנדיבה ליצחק תשובה ולעמיתיו (תוצאת עבודה של ועדה מקצועית ושר האוצר) על המס שיצטרכו לשלם בעתיד. אחרי שיפוצו מכל הצדדים כמו תינוק שעוטפים אותו בשמיכות, אהבה וטיפול. קודם ירוויחו סכומי-עתק ויקבלו את כל מה שהשקיעו בחיפושי הגז, ורק כמה שנים לאחר שהמיליארדים ירפדו אותם מכל צד אפשרי, יתחילו לשלם מס.
תשובה, כמו רבים לפניו, לא מוכן לוותר על פרוטה אחת, לא מוכן להתחלק עם אזרחי ישראל, מתקומם כאילו נגזלה פרוסת הלחם האחרונה שלו מפיו והוא רעב וצמא עד מוות. עם כל הכבוד לתשובה, איש שעשה הרבה כסף, כדאי שלא ישכח שאת הכסף הראשון לביתו עשה בישראל, הקונים של הסחורה שמכר הם תושבי ישראל, הצלחתו העסקית התרחשה בישראל ואיפשרה לו לקנות בהמשך את מלון פלאזה במנהטן ועוד חברות ונדל"ן במקומות שונים (מה שהעלה לו את השתן לראש).
הכסף הגדול, כמו גם החנופה לה זוכה תשובה מכל העברים, ותחושת הכוח שלו, משכיחים ממנו שהוא בסך-הכל בן-אדם, וכי אנשים שהרוויחו את כספם מהציבור נוהגים גם לחלוק חלק כלשהו עם אותו ציבור. הכוח שבלבל את תשובה מעניק לו תחושה של
אל כל יכול - מותר לו להגיד הכל, לנזוף במשרד האוצר, לספר כיצד הוא נגזל ומותר לו גם לאיים!
יצחק תשובה לא הראשון ולא האחרון שהכסף עלה לו לראש ואיבד בדרך את תכונות האנוש שהיו לו. התנהגותו מזכה אותו בתואר חצוף החודש. החוצפה הזו מחזקת את תחושת הגועל שיש כמעט לכל אזרח, על החיים במדינה בעת הזאת.
