כל מי שהעריך כי הפסדה של המפלגה הדמוקרטית בבחירות לקונגרס בארצות הברית יפחית את הלחץ של הנשיא אובמה על ישראל להתקדם במשא-ומתן עם הפלשתינים ככל הנראה טעה. אובמה מודאג מאידיאולוגיה חזקה ולא רק משיקולים פוליטיים. נותרה לו כשנה עד לתחילת הקמפיין למרוץ לנשיאות פעם נוספת והוא נחוש לקדם הסדר בין ישראלים לפלשתינים בתקופה הזו. לכן הלחץ המדיני של הממשל על ישראל נמשך ואף יגבר.
רמז בוטה לכך אפשר לראות בתדרוך שהעניק הממשל אובמה לעיתון הנפוץ והמשפיע ה"ניו-יורק טיימס". במאמר המערכת בסוף השבוע מתח העיתון ביקורת קשה על ראש ה
ממשלה נתניהו וכתב כי "נתניהו החליט שההישרדות של הקואליציה שלו, בעלת הקו הנוקשה, חשובה לו יותר מאשר העבודה עם אובמה על הסכם השלום".
עכשיו מציב הממשל בפני נתניהו באופן רשמי את הצעתו לחידוש המשא-ומתן עם הפלשתינים. ישראל תקפיא את הבנייה בהתנחלויות(להוציא את הבנייה בשכונות במזרח ירושלים) לתקופה של שלושה חודשים, אך היא תחול גם על כל הבנייה שהחלה מאז ה-26 בספטמבר.
ומה תקבל ישראל בתמורה? תמיכה אמריקנית באו"ם ובפורומים בינלאומיים שתכלול גם הטלת ווטו ותמנע כפיית הסדר מדיני על ישראל. בנוסף לכך הממשל יבקש מהקונגרס לאשר אספקת 20 מטוסי קרב מתקדמים לישראל. כנראה שההצעה האמריקנית כוללת גם הבטחה אמריקנית לפעול להחרפת הסנקציות נגד אירן.
אין בה שום הבטחה לפעולה צבאית של ארצות הברית נגד אירן.
מה עוד מדאיג בהצעה הזו? ארצות הברית אומרת בהצעתה כי היא מתחייבת לא לבקש לאחר מכן הארכה נוספת של השעיית הבנייה. מהיכן נובעת ה"נדיבות" הזו? ה"נדיבות" הזו צריכה להדאיג מאוד את ישראל.
היא מעידה על כך שממשל אובמה מתייצב לצד הפלשתינים בדרישתם לסכם בראש ובראשונה את נושא גבולותיה של המדינה הפלשתינית בניגוד לעמדת ישראל הדורשת לדון בראש ובראשונה בנושא סידורי הביטחון.
הסכנה בכך היא שהפלשתינים עלולים לקבל את מבוקשם דהיינו הכרה אמריקנית בקווי 67 כגבולותיה של המדינה הפלשתינית מבלי שוויתרו על שום דבר ובעיות הליבה של הסכסוך כמו ירושלים, הפליטים, המים וסידורי הביטחון יישארו בלתי פתורות.
והדרישה הישראלית כי הפלשתינים יכירו בישראל כמדינת העם היהודי וכי יסכימו לסוף הסכסוך והקץ לתביעותיהם תישאר אף היא ללא שום מענה.
הפלשתינים עדיין לא מגיבים להצעה האמריקנית בטענה כי לא קיבלו שום עידכון רשמי מן הממשל.
למרות שהבנייה במזרח ירושלים איננה כלולה בהצעה האמריקנית אם תסכים לה ישראל יוכל יו"ר הרשות הפלשתינית
מחמוד עבאס להציג אותה כניצחון למדיניותו.
בכך יהדוף את הביקורת הפנימית עליו בתוך תנועת הפת"ח שמחמד דחלאן הפך למובילה ואת הביקורת של תנועת החמאס. הוא יחזק את מעמדו והלחץ האמריקני הגובר על ישראל רק יעודד אותו להקשיח עמדות במשא-ומתן במיוחד בנושא הגבולות.
בינתיים הוא הצליח לבודד את ממשלת נתניהו מבחינה בינלאומית ולאלצה להסכים להקפאת הבנייה בהתנחלויות וכנראה גם להארכת הקפאת הבנייה פעם נוספת.
עם זאת ברשות הפלשתינית מודאגים משני אלמנטים של ההצעה האמריקנית. הראשון העובדה שההקפאה הבנייה לא חלה על הבנייה הישראלית במזרח ירושלים והשני האפשרות שנתניהו "ימשוך זמן" במשך תקופת ההקפאה שתימשך 90 יום ולא יגיע עימם לשום סיכום בעניין הגבולות.
ההערכות כרגע במערכת הפוליטית הן שראש המממשלה יקבל בסופו של דבר את ההצעה האמריקנית ויצליח להתגבר על ההתנגדות בממשלתו להצעה זו גם במחיר פרישת אחת המפלגות מהקואליציה וכניסתה של מפלגת קדימה לממשלה במקומה.
מה שנדרש מראש הממשלה נתניהו הוא לעמוד בתוקף על הדרישה לדון תחילה בנושא סידורי הביטחון של הסדר הקבע ולא להסכים לגבולותיה של המדינה הפלשתינית לפני שנפתרו כל דרישות הביטחון של ישראל.
אסור לאבד את קלף המיקוח החשוב הזה.
