טעות קטלנית בחדשות נמסר כי המאבטח מנתניה, שירה באשתו, החזיק באקדח שהוחזר לו בעקבות בקשת אשתו, לאחר שזה נלקח ממנו בגין אלימות כלפיה. דומני כי כשם שנקבע כי אין לבטל תלונת אישה במשטרה על אלימות בעלה, גם אם האישה חוזרת בה מתלונתה, כך אין להחזיר אקדח לבעל אלים בעקבות בקשת האישה. המטרה המשותפת בשני המקרים היא למנוע את הישנות מעשי האלימות של הבעל כלפי אשתו. ניסיון הרצח על-ידי המאבטח, באקדח שברשותו, מוכיח כי החזרת האקדח לפי בקשת האישה, הייתה טעות קטלנית שחרצה את גורלה. בית המשפט, בניגוד לעמדת המשטרה, התחשב בפרנסת הבעל במקום בטובת הקורבן האישה. ככלל, כדי להבטיח את שלום הציבור יש להחמיר את הקריטריונים למתן רישיון נשק לאזרחים.
קהילה פטריארכלית אומנם רק השנה נרצחו שלוש נשים אתיופיות, אולם היו לא מעט מקרי רצח והתאבדויות בקרב הקהילה גם בשנים קודמות. נראה לי כי מעֵבר לקשיי קליטה וקשיים כלכליים, כמו גם המעבר מתרבות לתרבות, הסיבה העיקרית לרצח נשים וגם ילדים בקהילה נעוצה במבנה הפטריארכלי של המשפחה, שבָּה לאב סמכות עליונה ומעמדו הדומיננטי בלתי ניתן לערעור. יתרה מכך, הכבוד ניצב בראש סולם הערכים של החברה האתיופית אף מעל קדושת החיים. לכן פגיעה בכבוד האב ובמעמדו, כפי שקרה בארץ - אם בגלל שינויי תרבות ואם בשל קידום מעמד הנשים - מתורגמת לרצח נשים וילדים, שעל-פי התפישה הפטריארכלית נחשבים לרכושו של האב והבעל.
למרבה הצער, הקלות הבלתי נסבלת של הלחיצה על ההדק בחברה הישראלית מעודדת אף היא את מקרי הרצח בקהילה. כדי להתמודד עם התופעה, ראוי לאייש את מרכזי הקליטה ולשכות הרווחה בעובדים סוציאליים מקרב הקהילה, המבינים את המנטליות האתיופית ויודעים לדבר בשפתה בגובה העיניים.
לא רשלנות? המשטרה טוענת, שלא הייתה רשלנות מצד ההורים בנתניה, שבִּתם נפלה למותה מן הקומה השביעית. האומנם?! כיצד ההורים השאירו בבית לבד בת קטנה, שעדיין זקוקה בעצמה להשגחה, לשמור על שלושת אחיה הקטנים ממנה? אם זו אינה רשלנות, איני יודעת רשלנות מהי. במה שונה המקרה מהשארת פעוטות וילדים קטנים לבדם במכונית בלי השגחה, המוגדרת כרשלנות? כשם שלמרבה הצער המקרה במכונית הסתיים לא פעם אחת באסון, כך גם הפעם האסון הטרגי של הילדה בבית. יתר על כן, ראוי היה להתקין סורגים בבית, בפרט בקומה גבוהה, המוגנת אומנם מפני פורצים, אך זאת כדי למנוע נפילה אפשרית של הילדים ולמען בטיחותם הוודאית.
שיעור מאובמה שיעור ממפלת אובמה בבחירות לקונגרס: עם כל הכבוד, עם כריזמה לא הולכים לקלפי, אלא עם הישגים ומימוש הבטחות. נשמע בנאלי? אולם עובדה היא שאפילו נשיאים, ראשי
ממשלה ונבחרי העם לא הפנימו זאת. לתשומת לב נתניהו, ריד מי ליפס, זוכר? קייֵם את הבטחותיך המדיניות לקהל בוחריך הנאמן, ואל תקפיא אותן בהמשך הקפאת הבנייה בהתנחלויות, ולא בהקמת מדינה פלשתינית.
יתר על כן, ילמדו הנשיא אובמה והנבחרים כי משנאת (מדינת) ישראל, ומשנאה בכלל, לא עולים לשלטון. שַאֲלו את
אברהם פורז ומרעיו ממפלגת שינוי המנוֹחה. מצע חיובי ועשייה בונה לרווחת תושבי המדינה הם ערובה ליציבות השלטון. בלי הקפאה כבר אמרנו?
ראש עיר יקר קשה להאמין שירושלים היא עיר ענייה. אחרת כיצד ייתכן שעלוּת לשכתו של ראש העירייה
ניר ברקת היא יקרה ביותר, בסדר גודל של כ-5 מיליון שקל לשנת 2010 בלבד. אם התרגלנו כבר לראש המעופף,
אהוד אולמרט, שבילה את רוב הקדנציה המוניציפלית שלו בטיסות ראווה בחו"ל - על חשבון הקופה הציבורית, כמובן - קַבלו את הראש הבזבזן בגירסת ברקת. העיקר שאין כסף למבני חינוך, דיור ורווחה. ועוד לא אמרנו מילה על שיפוץ הלשכה הגרנדיוזי בסך חצי מיליון שקל. זוכרים?
ועתה חידה: כמה שווה ראש העיר? אם לשפוט במונחי אבטחה, התשובה היא 12 מאבטחים, לא פחות. לכך נוספו שתי עמדות בידוק ביטחוני ומחסומים. וכל זאת לחצי שעת הרצאה בלבד בקמפוס הר הצופים. אז נכון שלא ראש העירייה קובע את סדרי הביטחון באוניברסיטה, אולם הוא אינו יכול להיתמם בטענה הנצחית של שלושת הקופים, כי הוא לא ראה, לא ידע ולא שמע על כך (כפי שאהוד ברק העלים עין בשעתו מיוקר מסעות התענוגים שלו באירופה).
אגב, עכשיו ברור לאן הולכים תקציבי העתק של המדינה לאוניברסיטאות. ואחרי כל הבזבוזים הממלכתיים הסטודנטים עוד מתלוננים על כבשת הרש של חוק האברכים. תחשבו על זה.
רוקדים עם כוכבים יש מה ללמוד מהעיר ביתר החרדית: כן, שיעור באסתטיקה ובניקיון. זו הפעם ה-12 (!) ברציפות שהעיר זוכה בחמישה כוכבי יופי, מטעם המועצה לישראל יפה, המדרגים אותה במקום גבוה ביותר כעיר נקייה, מטופחת ויפה. כל הכבוד לראש העיר מר מאיר רובינשטיין ולעובדי העירייה החרוצים! לתשומת לב ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים.
מכאן לתגובות לכתבות.
מסכת הונאה בשבועון '7 ימים' של
ידיעות אחרונות פורסמה כתבה נרחבת על דיאטת ההונאה של חברת 'רוקח מעבדות' המשווקת דרך האינטרנט. מדובר במפעל הונאה של איש אחד, עדי ז'ורבן, ושל נושאי כליו. גם עו"ד צוקרמן, עם כל הכבוד, הוא כלי משפטי למימוש ההונאה, המשַׂחק לזרועותיו הארוכות של הבוס. ההונאה באה לידי ביטוי בוטה החל בשלב הפרסום הכוזב והמטעה (היכן האמת בפרסום?), דרך השיווק (מדבקות שונות לאותו חומר) ועד חומר הפלצבו, האבקה שאין בה הסגולות המובטחות להרזיה.
אולם לא די בהונאה כבדת המשקל, שז'ורבן מוסיף עליה כשיטת הפחדה את זרועו המשפטית הארוכה התמוהה ביותר, באמצעות עורך דינו, בדמות התביעות המופרכות וחסרות הבסיס נגד הלקוחות המרומים, כדי למנוע מהם תלונות מוצדקות וכך להגן על עצמו מפני תביעות משפטיות. גם זו היא מסֶכֶת הונאה בפני עצמה, הראויה לכל גינוי, וסחיטה באיומים מן הסוג המכוער ביותר. ראוי שמשרד המסחר והמועצה לצרכנות יתערבו, ויתבעו את מפעל הדיאטה משפטית, כדי להפסיק את המשך קיומו המבזה במחוזותינו.
הנידון אינו דומה לראָיה יפה האיר הרב שי פירון במוסף השבת של עיתון 'ישראל היום' את עיני הקוראים בנושא איסור גזילת הגוי, תחת הכותרת "הגונב מגנב - חוטא". אולם דומני כי עצם הסימוכין של סוגייה חשובה זו לפרשת ויצא אומר דרשני ומצביע על אי-הבנת הנקרא.
פרשתנו דנה בסוגיות יסוד שונות לגמרי במהותן, ואין הנידון דומה לראָיה. האומנם רחל שגנבה את התרפים מלבן אביה הרמאי עברה עבירה, כפי שמבקש הרב לטעון לכאורה? ודאי שלא. כאן מדובר בסוגייה של תיקון עולם במלכות ש-די - טיהור החֶברה הפאגאנית מאלילוּת, והפצת האמונה בא-ל אחד, כמיטב המורשת של אברהם אבינו. לא רק שאין כאן עבירה, אלא מדובר במצווה.
הוא הדין ליעקב שברח עם נשותיו מלבן. אין מדובר בגניבת דעתו של לבן הגנב, שהונה את יעקב והחליף את רחל בלאה, אלא בהשבת נשותיו החוקיות אליו והצלתן הברוכה משבי אביהן. היה זה גם מעשה לאומי נועז, שהרי הן הקימו את בית ישראל. ומתוך ראייה לאומית רחבה זו, שהן עתידות ללדת את שנים עשר השבטים, חילץ אותן יעקב כחוק מידי לבן הרשע. ובכך עשה את המעשה הנכון והמתבקש.
ראוי לציין כי לבן, שניצל את יושרו של יעקב, אשר הצטיין במוסר עבודה גבוה, הוזהר על-ידי יעקב כי יגמול לו כמידתו: אם ינהג עימו ביושר, ינהג אף יעקב עימו בהגינות כבן רבקה הצדקת. אך אם לא, התריע יעקב, ישיב אף הוא לו ברמייה כאביה בתואל הרשע (עיין רש"י). על כך כבר הצביע נעים זמירות ישראל: "עם חסיד תתחסד, עם עיקש תתעקש" וכדומה.
