בעקבות קודמיו, מוכר ראש ממשלת ישראל
בנימין נתניהו את זכות האבות של היהודים על ארץ ישראל בעד פחות מנזיד עדשים. נכונותו לבגוד במנדט שניתן לממשלתו לשמש האפוטרופוס של המדינה היהודית היא טרגית. יתר על כן, הטריטוריה שעליה הוא נושא ונותן אינה שלו והוא אינו מוסמך לתת אותה.
בנובמבר 2009, כשנכנע נתניהו לדרישותיו של ממשל אובמה להקפיא את הבנייה הישראלית כתנאי מוקדם לכניסה למו"מ עם הרשות הפלשתינית, התריעו מתנגדי צעד זה כי ההקפאה מהווה תקדים מסוכן. הם טענו כי יש בה משום קביעת רף חדש לוויתורים ישראלים בכל התנהלות עתידית עם הרשות הפלשתינית. ההקפאה גם מחלישה את ריבונותה של ישראל על הארץ ומחזקת את טענות הפלשתינים בדבר הבעלות על השטח שבמחלוקת.
נתניהו הבטיח כי ההקפאה היא צעד חד-פעמי וזמני, וזו הסתיימה בספטמבר האחרון. והנה, רק חודשיים אחר כך חותר נתניהו לחידושה של הקפאת הבנייה הישראלית ביו"ש, כשהוא מתרץ את החלטתו בהבטחות אמריקניות למתן תמריצים כמו מתן תמיכה פוליטית של ממשל אובמה לישראל באו"ם ועסקת נשק ב-3 מיליארד דולר. נתניהו משתדל להסתיר את העובדה, כי הממשל האמריקני הנוכחי שינה במפגיע את המדיניות הפרו-ישראלית של קודמיו, ונוקט כלפיה מדיניות של סחיטה ואיומים וכי לא יתמוך בה בזירה של האו"ם הפרו-ערבי והפרו-איסלאמי. ישראל, במקום לגייס את תומכיה בקונגרס ובתקשורת האמריקניים, לסכל את מדיניותו העויינת של הנשיא שמעמדו בציבוריות האמריקנית הולך ונחלש, נכנעת למעשה ללחציו של הבית הלבן, בנסותה "לקנות" את הבטחותיו לתמיכה בה תמורת מטבע קשה של ויתור מראש על חבלי ארץ לפלשתינים, בעוד הם כרגיל אינם נדרשים להתחייב לדבר.
האפוטרופוס של העם היהודי אלא שנראה כי נתניהו מתעלם מכמה עובדות היסטוריות. ממשלת ישראל היא האפוטרופוס המופקד על ארץ ישראל, שעליה יש ליהודים זכות היסטורית וטבעית הקודמת ללידתם של מדינת ישראל, של האומות המודרניות ושל הגופים הבינלאומיים. זכות זו, שנוצרה והוכרה מסוף המאה ה-13 לפני הספירה, קיבלה ביטוי בהצהרת בלפור ב-1917 ובמנדט של חבר הלאומים ב-1920.
לפיכך, לנתניהו אין הרשאה למסור את הארץ. גם ראש הממשלה לשעבר
אהוד ברק בשנת 2002 בקמפ דייוויד לא היה מורשה להציע לערפאת 92 אחוזים מיהודה ושומרון, את כל עזה וכן את הריבונות על מזרח ירושלים ועל מחצית העיר העתיקה. אז הגיבה הרשות הפלשתינית באינתיפאדה השנייה, שבמהלכה נרצחו למעלה מ-1,100 ישראלים ונפצעו יותר מ-6,000. כך גם לא הייתה ל
אריאל שרון הרשאה לעקור מבתיהם למעלה מ-9,000 מאזרחיו בהינתקות, שהובילה לירי בלתי פוסק של טילי קסאם מעזה לעבר ישראל, שהרג, פצע והטיל מומים באלפי אזרחים ישראלים, שיבש עד לבלי הכר את חייהם, וערער את תחושת הביטחון של למעלה מ-200 אלף תושבים של מערב הנגב. גם
אהוד אולמרט ב-2008 לא היה מוסמך להציע ל
מחמוד עבאס להפוך את ירושלים לעיר בינלאומית ולמסור לו שטח השווה בגודלו לכל יו"ש, כשהוא כולל את התנאי הנאיבי כי הצעתו זו "לא תשמש עמדת פתיחה בכל מו"מ עתידי". אך יהיו התנאים שהוצמדו לוויתורים הישראלים אשר יהיו, הפלשתינים ובעלי בריתם התייחסו אליהם כאל ויתורים ישראלים נוספים.
בנוסף, כל ויתור ישראלי מוצע גורר דרישות פלשתיניות נוספות ומקשיח את עמדת הרשות הפלשתינית במו"מ. ישראל נושאת ונותנת עם הרשות הפלשתינית למרות העובדה שהפלשתינים ותומכיהם בעולם הערבי ממשיכים להצהיר כי הצעד הראשון "לסיומן של כל צורות העויינות ולתחילת כינונם של יחסי שלום נורמליים עם ישראל" יינקט אחרי שישראל תיסוג לגבולות שלפני 1967.
מאז הסכמי אוסלו, נכשלו הישראלים בהעברת המסר לעולם, כי הם נושאים ונותנים עם הרשות הפלשתינית לא בגלל צדקת תביעותיהם של הפלשתינים לעוד ועוד נתחים מארצה, אלא אך ורק משום שישראל כמהה לשלום. כתוצאה מכך, כל הצעה מטעם נציג רשמי של מדינת ישראל נתפסת כנקודת פתיחה לעוד ועוד ויתורים ישראלים. יתר על כן, העולם הערבי רואה בכל פשרה ישראלית סימן של חולשה, המעוררת דרישות נוספות ועוד מעשי עויינות.
כמו-כן, נתניהו טועה בהערכתו את התפקיד שממלא נשיא ארה"ב
ברק אובמה במזרח התיכון. אובמה - שקיבל את פרס נובל לשלום ב-2009 על חיזוק שיתוף הפעולה בין המערב ובין העולם המוסלמי - מחוייב ליישם את תוכנית ה"שלום" מ-2002 של עבדאללה מלך סעודיה.
פתרון שתי-המדינות של עבדאללה ליישוב הסכסוך הערבי-ישראלי - המרכיב המרכזי של תוכנית "השלום" לאזור - נחשב עתה אלטרנטיבת השלום היחידה במזה"ת. מוקדם יותר השנה, הפך נתניהו לראש הממשלה הראשון שהתייחס לכך במפורש, בהעניקו לרעיון לגיטימציה ואמון שלהם אינו ראוי.
מה שמסתמן כהסכמתו של נתניהו להקפאה, מחליש את ריבונותה של ישראל, מפר את המנדט שניתן לו להגן על המדינה היהודית ומזמין סיבוב חדש של תביעות מופרזות מצד הפלשתינים ותומכיהם שיעמידו בסכנה את מדינת ישראל.
הגיעה העת שנתניהו יחדל לפייס את הממשל האמריקני השוקע. הגיע הזמן שהוא יקיים את הבטחותיו וימלא את מחוייבויותיו כלפי המדינה היהודית והעם היהודי להגן על ביטחונם ועל כבודם. בהתאם לכך, וכצעד ראשון, עליו לסרב אחת ולתמיד להקפיא את הבנייה היהודית החוקית והלגיטימית על אדמה ישראלית.
