שפת ביבים בעיתון לאנשים חושבים

העיתונאי ארי שביט משול בדרך-כלל לאותו חלבן שבגמר החליבה בועט בדלי ושופך את החלב. כך הוא עושה כאשר במקרים רבים הוא מתחיל את מאמריו ב"עיתון לאנשים חושבים" (?) בטיעונים סבירים, אבל בהמשך חוזר לסורו, כלומר שוב חוזר על השקר הקבוע: "הכיבוש". למרות פגם לוגי זה בטיעוניו, בדרך-כלל הוא נשמע אלים פחות מחלק מעמיתיו באותו עיתון דל-תפוצה ועתיר-השפעה. לא עוד! מאמרו ביום חמישי האחרון (18.11.10) אימת את הטענה השגורה, שלפיה כאשר אין לאדם מה לומר וכאשר אין בכוחו לנמק את דבריו, הוא מוריד את רמת הדיון ומנבל את פיו. אין הסבר אחר למאמר שפרסם ב"עיתון לאנשים חושבים" (?) תחת הכותרת "המטורללים", ושבו שידר את סלידתו מיריביו הפוליטיים. סלידתו ידועה, אבל במטרה להמחישה חזר שביט שוב ושוב על הגדרתו המתנשאת שכבר הופיעה בכותרת: "מטורללים". במאמר בן כ-500 מילים חזר שביט לא פחות מ-22 פעם על הביטוי, כנראה מתוך חשש שהקוראים לא הצליחו לרדת לסוף דעתו. ולמי שטרם הבין, שביט השתמש גם בכינויי גנאי נוספים כדי להבאיש את ריחם של "המטורללים" בעיני "החושבים": קיצוני, משיחי, סהרורי, גזעני, נחשל, הזוי, מחבל. בצר לו נגרר לביטויים שבדרך-כלל אינו משתמש בהם: "להתחרפן", "ג'ננה". למקרא דברי הבלע של שביט, הקורא הנבון מתרשם שאין מראה בביתו של העיתונאי הבכיר והמתוקשר, שכן, הפוסל - במומו פוסל. חבל שלא התבונן במראה בטרם פרסם את הגיגיו. לו היה עושה כן, אולי - רק אולי ושוב אולי - היה מבין שהתהום שאליה הובלנו היא תהום אוסלו שלמענה התגייס; שמשיחי השקר של ה"שלום" - והוא ביניהם - תרמו לכך ודיכאו כל חשיבה אחרת; שגזענות היא דה-לגיטימציה ודה-הומניזציה ליהודים בגלל היותם יהודים, במטרה להכשיר את הקרקע לגירושם מבתיהם בארצם; שאפרטהייד הוא מה שהוא ממליץ לעשות למאות אלפי אזרחים יהודים שיוקרבו למולך ה"שלום"; שהקמת מדינה לאויב בלב ארץ ישראל המערבית תגרום לכך שלא תהיה מדינה יהודית בארץ ישראל - ולכך אין חשיבות בעיניו - ושהציונות תושמד, ושלא יהיה שלום או אפילו "שלום" בארץ; שאין דמיון בין ארץ ישראל לבין אלג'יריה או דרום אפריקה; שהבטחות ממשל אובמה כתובות על הקרח. טוב יעשו שביט ומרעיו אם יפנימו שאדמו"רי מרצ, או "אנשי הרוח" הנאורים בעיני עצמם, אינם מדינת ישראל, שהכת השלטת בתקשורת ובמוקדי כוח אחרים מייצגת את עצמה ולא את הרוב בציבור, ושסופה של הדמוקרטיה להביא להכרעת הרוב במקום לפיתת החנק של אותה כת שלטת. טוב יעשה בנימין נתניהו אם לא ייכנע ללחץ של שביט ומרעיו להכניס סוסה טרויאנית לממשלתו, ובכך יעוות את רצון רוב הבוחרים ויהפוך לבובה על חוט ולקבלן ביצוע מאותרג של השמאל הקיצוני, שלא לומר המטורלל. גילוי נאות: הח"מ כתב בהארץ עשרות רבות של מאמרים במשך שנים רבות. לפני חודשים אחדים הגיעו מים עד נפש והח"מ ביטל את המינוי על העיתון, פרסום מודעות בו ופרסום מאמרים בו. הקוראים/ות מוזמנים/ות לקרוא: "יש גבול!".