"וחוזרים הערב רב הללו להיות רועים על ישראל, ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו, וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא חיים בצער, בדוחק, ביגון - נחשבו ככלבים. ואלו ערב רב עשירים, בשלווה ובחדווה, בלי צער ויגון כלל, גזלנים, בעלי שוחד, שופטים וראשי העם" [הזוהר, תרגום, פרשת נשא, חלק ג, דף קכ"ו].
הדברים הללו מיוחסים למחבר הזוהר, רבי שמעון בר יוחאי, שחי לפני 2,200 שנה, נערכו על-ידי רבי משה דה ליאון בספרד, והובאו לדפוס לפני כ-700 שנה. מקריאתם עולה כי היו קדמונים שראו היטב באיזה עולם אנו נחיה.
שוב ושוב מתחבטים יהודים ציוניים ומאמינים בבעיה של קריסת הנהגת ישראל. כמעט תמיד יש רוב יהודי ימני ומוצק כדי לבחור ראש
ממשלה. אולם ראשי הממשלות "רואים מפה את מה שלא ראו משם" (
אריאל שרון). אפילו מנחם בגין הפתיע את בוחריו כאשר נגרר לעשיית "שלום", וויתר אגב כך על כל סיני. כל ראש ממשלה בתורו הנחיל לערבים תבוסות צבאיות, אך נסוג משטחים כאילו הובסנו. גם ראש הממשלה הנוכחי
בנימין נתניהו עוסק בבניינה של מדינת פלשתין על-פי "חזון שתי המדינות" שאותו אימץ בחום לאחר שנבחר לראשות ממשלה. האמת צריכה להיאמר, היו סימנים מקדימים המעידים על חולשתו הצפויה. למעשה, אין אדם היום יכול להתמנות לראשות ממשלת ישראל, אלא אם ברור כי לא יוכל לעמוד בלחץ חיצוני ופנימי, ולחלק חלקי מולדת לערבים. זהו ממש תנאי הכרחי לבחירתו.
לעתים קרובות מתארים בעיתונות את כניעת ראשי ממשלת ישראל בביטוי השאול מעולם ההנדסה המכנית; "קריסה". קריסה היא סכנה אופיינית לעמודים גבוהים במכונות או במבנים. כאשר אורך העמוד לפחות פי שמונה מעוביו, ולרוב הרבה יותר כמו בעמודי חשמל או בעמודי בניין, צריך לחשב את חוזק החומר שלו לקריסה. בקריסה יכול בניין ליפול בשנייה אחת כאשר רגע אחד בטרם הקריסה נראתה רק כפיפה מועטה בעמודים. בתהליך הקריסה אין מעבר דרך המצב הפלסטי שבו חומר מוצק מתרכך ומתעבה, או לחילופין מתפורר תחת הלחץ. זהו מעבר חד בין עמידה בעומס תוך כפיפה בדומה לאלומות חיטה על קש, ועד להרס מהיר בקריסה כהרף עין. כיוון שהקריסה היא מיידית, צריך להתרכז במניעת התהליך. לא ניתן לתקן עמודי בניין רגע לפני קריסתו. משמעות הדוגמה המכנית במישור הפוליטי היא שלא ראוי לבחור מנהיגים כ
יצחק רבין, אשר "קרס" במלחמת השחרור או בתחילת מלחמת ששת הימים. רבין קרס במקרים רבים בחייו, והיה ברור לכל בר-דעת כי כאשר יועמס בעומס השלטון יקרוס שוב.
כמו בדוגמה מעולם המכניקה, אי-אפשר למנוע קריסת עמודים (מנהיגים) על-ידי הוספת חישוקים. לרוב, החישוקים יוצרים בעצמם נקודות חולשה. עדיף להחליף מנהיג קורס בצורה מסודרת יחדיו על-ידי הקואליציה. הבעיה היא שהעם בחר קואליציה של "קורסים". לרוב, הניסיונות להחלפת שלטון בתוך הקואליציה הופכים ל"תרגיל מסריח" שמטרתו להעביר שלטון מהימין לשמאל באופן בלתי דמוקרטי תמורת אתנן כספים ייחודיים ומיצובישי. החלפת הרכב הממשלה היא השוט שתמיד מאיים בו ראש ממשלה קורס כדי לחשק את כיסאו. תמיד יימצאו באופוזיציה תומכי נסיגות בשפע. הפחדנים שבין חברי הכנסת נדבקים לכיסא, בטיעון כי מחליפיהם יוותרו יותר. למעשה, הם מסתירים את העובדה שהם חוששים למושבם בכנסת יותר מאשר הם חוששים לנזק שייגרם לארצם ולעמם. משחק הכיסאות באירוע פוליטי כזה, כמעט תמיד מוציא מהמשחק את חברי הכנסת הראויים ששימרו את רצון הבוחר, ומחדיר אופורטוניסטים חדשים במקומם. התקשורת ומערכת המשפט אשר נמצאות תמיד בידי אויבי העם מבפנים, דואגות תמיד שכל ניסיון נוסף להחליף ראש ממשלה שכשל יעניש את הציבור, כדי ללמדו לקח.
