בשנות ה-70 הורשע הבנקאי יהושע בן-ציון בגניבת עשרות מיליוני דולרים מבנק א"י-בריטניה שאותו ניהל. סבתי המנוחה נשאלה כיצד אדם דתי עושה מעשים כאלו. תשובתה הייתה פשוטה: מי שעושה את זה, איננו דתי.
תורת ישראל מתייחדת בכך שהיא חובקת כל. אין עניינה רק בביקור יומי או שבועי בבית התפילה, ואין היא מצווה רק על חסד פה ושם. המעיין ב"שולחן ערוך" ימצא דינים המתחילים בקומו של האדם בבוקר ומסתיימים בלכתו לישון בערב; ממאכלו ועד מסחרו; מימות החול ועד לשבתות; מהחגים ועד יום הכיפורים; מיחסו לאשתו ועד דרך לימודו. לא לחינם ניתנו במעמד הר סיני הן מצוות שבין אדם למקום והן מצוות שבין אדם לחברו - לומר לך: התורה אינה שלמה אם מישהו מאמץ רק אחד משני לוחות הברית.
והנה מסתבר, שדווקא מי שמגדירים עצמם כדתיים ביותר, כחרדים לדבר ה' ותורתו - דווקא הם מסוגלים לעבור מדי יום על מצוות התורה. יש להם כסות אידיאולוגית, יש להם גיבוי רבני, יש להם הסברים מפולפלים. רק דבר אחד אין להם: יראת שמים. כי מי שמסוגל לזרוק אבנים על מכוניות בשבת, מי שמסוגל להכות נשים בשל לבושן, מי שמסוגל לגנוב עשרות מיליונים מהציבור - איננו ירא שמים.
לימדונו חכמינו, שיש מי שיכול כביכול לטהר את השרץ בק"ן טעמים - כלומר: למצוא 150 סיבות שיסבירו שבאמת שקצים ורמשים אינם טמאים. אך מה לעשות, הדגישו חז"ל, ואלו הם פלפולי סרק והבל, כי התורה אסרה - ובזה נגמר הסיפור. בין חרדי דורנו וארצנו יש לא מעט שזוכרים רק את החלק הראשון של אימרה זו, ושוכחים או משכיחים את חלקה השני.
יש להם תירוצים למכביר. הדור פרוץ ולכן צריך להמציא הרחקות בין המינים שלא בא זכרן מעולם. המדינה גובה כספים שלא כהלכה ולכן מותר לגנוב ממנה. לתלמידי חכמים מגיע פטור ממיסים ומשירות צבאי. חובתו של הציבור להחזיק את לומדי התורה. חוזרים בתשובה אינם מספיק חזקים בדתם על-מנת להתחתן עימם. בני עדות מסוימות לא מתאימים למסגרות תורניות אלו ואחרות. ועוד כהנה וכהנה טיעונים ונימוקים הלקוחים לכאורה מתוך מסורת ישראל וההלכה, אך למעשה אינם אלא צביעות ונהנתנות.
ראו את הציטוט הבא:
"כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה - הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא. לפי שאסור ליהנות מדברי תורה... וכל תורה שאין עימה מלאכה - סופה בטלה וגוררת עוון. וסוף אדם זה שיהא מלסטם [=שודד] את הבריות. מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא, ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא".
לא כתב את זה חכם מודרני, לא כתב את זה רבאיי רפורמי, לא כתב את זה מי שמבקש להתנכל לאברכים. כתב את זה גדול חכמי ישראל בכל הדורות, הרמב"ם. שימו לב לאזהרתו: תלמיד חכם שמתפרנס מן הצדקה, סופו שישדוד - כפי שאכן אנו מגלים כעת. אבל בחברה החרדית הישראלית של ימינו, לא רק שדברים אלו של הרמב"ם הפכו לאות מתה, אלא שסביר להניח שהוא עצמו לא היה עובר את ועדת הקבלה בביתר עילית: גם פרענק לא עלינו, גם אחד שרוב שעותיו עובד במקום ללמוד, גם עוסק ברפואה ולא במלאכת קודש, גם מטפל ונוגע בשפחות נוכריות (כפי שהוא עצמו מספר).
פלפול-השווא האחרון מבית מדרשם של חרדים-לכאורה אלו הוא, שמותר לגנוב כספים מהמדינה בשביל תלמידי חכמים, משום שהמדינה גובה אותם שלא כהלכה ומשום שהכספים הללו מגיעים להם. אך גם מי שיכפור בכך שלמדינת ישראל יש דין של מלך יהודי, לא יוכל להסביר דבר אחד: המדינה היא ישות ערטילאית; מי שגונב מקופתה, גונב למעשה מכל אחד מאזרחיה. מה תעשו ביום הכיפורים הקרוב, כאשר תבקשו בתפילת נעילה "למען נחדל מעושק ידינו"? ומה תעשו בעולם הבא, כאשר תידרשו להשיב כל פרוטה לכל אזרח ישראלי ששילם את הכספים שגנבתם?
אפשר להמשיך ולהראות עד כמה הנימוקים החרדיים הללו סותרים את ההלכה, עליה הם מתיימרים להתבסס. אך די אם נאמר להם רק זאת: ההתנהגות שלכם היא חילול השם. כי חילול השם משמעו, שהבריות אומרות: ראו כמה מגונים מעשיו של אדם זה, שהוא בן-תורה ואמור להיות אות ומופת. על חילול השם - פוסקת המשנה ובעקבותיה כל פוסקי ישראל - תשובה, יום הכיפורים וייסורים מתחילים לכפר, אבל רק המיתה מכפרת לגמרי. ואם אין תשובה - אפילו המיתה אינה יכולה למרק את החטא.
הגיע הזמן לומר בקול רם וברור: האנשים הללו אינם חרדים. הם אפילו אינם דתיים. הם צבועים, הם מגלים פנים בתורה שלא כהלכה ואין להם חלק לעולם הבא.
