הכיעור המצחין שעולה באחרונה ממרתפי החקירות של המשטרה מעורר מיאוס וזעם. משהו רקוב בתרבות הארגונית הקלוקלת של הארגון החשוב הזה, אשר אין כמעט אזרח שלא חש עצמו מבועת כל אימת שהוא נפגש עם מי מנציגיו.
קשר שתיקה חונק אופף את צמרתה של המשטרה. אעיד כאן עדות של אזרח פשוט, שומר חוק. לא אחת אני רואה דבוקה של שוטרים. מי מהם לופת את צווארה של שוטרת ומאמץ אותה בחוזקה אל לבו. האם כך נהוג? האם כך מקובל? זה בצחוק, כמובן. אוי לו לצחוק שכזה. מופתעת, נענית כביכול השוטרת לחיבוק המאולץ והכפוי. האם החיבוק החריף, הפתאומי, אמור לבטא קרבה? האם הוא מקבילתה של הצ'אפחה הגברית המסוקסת? מדוע זה קורה לי? האם רק אני רואה את המראה החוזר ונשנה הזה?
המשטרה היא החוק. היא אמורה לאכוף אותו. היא אינה מעליו. שוטרים ודאי אינם פטורים מציות לו גם במקרים שהם לוקחים את החוק לידיהם ועושים בו כבשלהם.
הייתכן כי ככל שאיש משטרה עולה בסולם הדרגות הוא לוקה בשכרון כוח? האם יש משהו בצמרתה של המשטרה שמשבש את שיקול הדעת ומטשטש את הגבול בין מותר לבין אסור?
מדוע המאבק על המפכ"לות (וגם על
הרמטכ"לות – אשר גם הוא נגוע בכיעור מעורר מבוכה) הוא כה יצרי – תרתי משמע – כה מלוכלך, כה מתחת-לחגורה? מדוע דם כה רע זורם בעורקיה של המשטרה? האם כך זה מאז ומעולם בכל ארגון גדול ומסורבל? האם נגזר שתמיד יהיו מדיהם של שוטרים מוכתמים לא רק ביזע אלא גם בזרע?
האם יש ממש בטענות המושמעות בכל פעם כאשר סיפור מביך ומכוער צץ בארגון כלשהו כי "המערכת ידעה ושתקה"? השאלות רבות. יותר משהן טורדות מנוחה ועוכרות שלווה, הן מעידות כי משהו רע קורה לנו. חיידק אלים, קטלני, חסלני – סופני? - טורף את הסדר במערכות ארגוניות המורכבות מבני אדם, משתלט עליהן ועושה בהן שמות, מכלה כל חלקה טובה, מזהם ומכתים אותה. האם מערכות יכולות למצוא בתוך עצמן חיסון נגדו? האם נגזר עלינו, כחברה, להשלים עם ה"עובדה" – כי זו דרכו של עולם וזה טבעם של בני אדם, כך היה מאז ומעולם וכך יהיה לעולם?
אני מסרב, עדיין, להאמין שאכן כן. היו "מערכות בחירות", גם לתפקיד המפקח הכללי של משטרת ישראל, שהיו מרות וחריפות ואף בוטות, אבל דומה כי זו הפעם הראשונה שבה מופרים ונפרמים כל קשרי השתיקה ונשברים כל הכללים. זו הפעם הראשונה שמועמדים או מי מנאמניהם עושים שימוש כה מופגן, כה מתוקשר, בנשק יום הדין – במין.
נ.ב. יותר מכל עלולים ימים אלה, שבהם כל הכביסה המזוהמת של משטרת ישראל מכובסת בגלוי, בפרהסיה, להיזכר כימים שבהם התיק שנפל על המועמדים לתפקיד הבכיר ביותר במערכת המשטרתית הוא תיק תקשורת.
