להקיא ולדאוג

קשה לדעת איזו תחושה דומיננטית יותר למקרא הסיפורים האחרונים היוצאים מחדרי החקירות של מח"ש. האם צריך להקיא לנוכח התנהגותו המופקרת של קצין בכיר מאוד במשטרת ישראל? ואולי צריך להתגבר על הבחילה ולהתמקד בדאגה בשל התוצאות האפשרויות של התנהגותו ובשל המשמעויות הרחבות יותר של הפרשה? בשבוע שעבר עמדתי כאן על כך, שכאשר אדם בתפקיד ציבורי בכיר משקר לאשתו - יש לחשוש שמא הוא משקר גם לנו. כעת מסתבר (לפחות לפי ההדלפות), שאורי בר-לב הקדיש הרבה מאוד מרץ ותושייה לעלילות המיטה שלו, ומן הסתם - גם לתרגילים שיסתירו מאשתו את מעלליו. הוא מתחיל להיראות לא כסתם נואף ושקרן, אלא כמישהו שאיבד את הקשר עם האמת. הבחילה נובעת מהפרטים שנודעו הערב, מהצטרפותה של הצלע ש' להרפתקאותיהם של בר-לב ומ'. לא נחזור על כל הסיפור; הוא מרוח בכל האתרים. נאמר רק זאת: אדם מבוגר, נשוי ואב לילדים, מחזיק לפי החשד שתי מאהבות ומשתמש לכאורה באישה שלישית על-מנת לסמם אחת מהן ולהכניס אותה למיטתו ל"בילוי" משותף. בחיי שאני מתחיל להבין מדוע החרדים אינם רוצים שילדיהם ייחשפו לתקשורת החילונית. הדאגה נובעת לא רק מההשחתה המוסרית של בר-לב (הוא עצמו מודה שניהל רומן לפחות עם מ', אך טוען שהכל נעשה בהסכמתה), אלא בעיקר ממה שעלול היה לנבוע מההפקרות המינית שלו. כל מי שקרא ספר ריגול או שניים יודע, שהתנהגות כזאת היא חלומו (הרטוב?) של כל סוכן ביון. היא מאפשרת לסחוט במשך שנים את הגבר הבוגד בצורה הפשוטה ביותר: או שתתן לנו את מבוקשנו או שנספר לאשתך וילדיך. חשוב לומר, שנכון לעכשיו לא נאמרה מילה וחצי מילה על כך שיש סכנה כלשהי שבר-לב היה נתון לאיזושהי סחטנות. אבל תראו את רשימת התפקידים שמילא ב-15 השנים האחרונות: עוזר למפכ"ל, מפקד מרחב איילון, מפקד מרחב ירקון, סגן וממלא-מקום מפקד מחוז המרכז, ונציג המשטרה במועצה לביטחון לאומי, ראש אגף המודיעין של המשטרה, מפקד המחוז הדרומי, נציג המשטרה בארה"ב. בכל אחד מהתפקידים הללו נחשף בר-לב למידע רגיש, כולל כל המידע המודיעיני שבידי המשטרה, הערכות מודיעין ברמה הלאומית והמלחמה בטרור. ובמקביל - הוא מנהל (כאמור, על-פי הודאתו שלו), לפחות במשך חלק מהזמן, פרשת אהבים עם אישה נשואה וחושף את עצמו לסחיטה. לא רק המחשבה שמא בר-לב נסחט צריכה להדיר שינה מעינינו. האם הוא מונה לתפקידים כה בכירים וכה רגישים, מבלי שאיש יערוך בדיקת רקע מעמיקה ועדכנית על אודותיו? ואם נערכה בדיקה כזאת - הכיצד לא גילתה את הפקרותו המינית? ואם גילתה - מדוע לא נעשה דבר? בקיצור: הפרשה הזאת היא הרבה יותר מאשר חוסר מוסריות של קצין משטרה בכיר מאוד. היא הרבה יותר מאשר השאלה האם אותו קצין בכיר ביצע עבירות מין. היא יורדת לשורשו של בטחון המדינה, לשאלה כיצד ממנים את האנשים המופקדים על שמירת רכושנו, בטחוננו וחיינו.