סטודנטים יקרים באוניברסיטת חיפה, ביום שני, בתאריך 15.11.10, ביקרה אצלכם חברת הכנסת חנין זועבי. היא זכתה לקבלת פנים תוקפנית ואלימה, עד כדי כך שנאלצה להתכנס עם אוהדיה בכיתה קטנה, מפחד מהצעקנים שביניכם שזעקו "מחבלים!", "תלכו לעזה".
נזכרתי באפלטון, שעליו למדו בוודאי אלה מכם שבחרו במקצוע מדע המדינה או היסטוריה, אותו יווני שהקים למעשה את האוניברסיטה הראשונה. "משל המערה" של אפלטון מופיע בהרבה רשימות ביבליוגרפיות בקורסים שלכם. אם אתם זוכרים, מסופר בו סיפור מסובך מעט על קבוצת אנשים היושבים במערה אפלה, קשורים בלי יכולת לזוז ופניהם אל הקיר. מאחוריהם ניצבת חומה, ובין החומה לאנשים דולקת מדורה. יצורים דמויי אדם עוברים מאחורי החומה ומניפים מעליה צורות שונות, המשתקפות כצלליות לאור המדורה - על קיר המערה שאליו מביטים האנשים הקשורים. למעשה העולם עבורם הוא אותן צלליות על הקיר. אפלטון מספר כיצד מצליח אחד מהאנשים להשתחרר מכבליו, ולגלות את העולם האמיתי שמחוץ למערה. כאשר יחזור פנימה וינסה לספר לחבריו על מה שראה, ועל כך שעד עתה ראו רק דימוי מציאות ולא את האמת - יהרגו אותו. כי קשה היא ההתמודדות עם האמת. אפלטון ניסה לומר משהו על בורות ובערות ועל כוחן הנורא, ועל יכולתן להרוג כל חשיבה שונה. האוניברסיטה שהקים הייתה מיועדת בעיקר להטלת ספק בכל אמת מקובלת, ולפיתוח סקרנות וחקר. בהיסטוריה המודרנית היו מקרים אחדים שבהם היוו הסטודנטים את חוד החנית במאבקים חברתיים ובניתוץ מוסכמות, והטילו אימה על השלטון שרדף אותם עד חורמה. שלטונות חשוכים חששו, ובצדק, מהשילוב של צעירים, רוח המרדנות האופיינית לגיל, סקרנות אינטלקטואלית, ושפע של ידע הצבור בספריות בראשיהם של מרצים וחוקרים.
מה הפחיד אתכם כל-כך בביקורה של חברת הכנסת? האם היא סיכנה את ביטחונכם, או אולי הטילה אימה בעצם העלאת סימני שאלה והתרסה מול כל מה שמקובל בחברת הרוב? איזו סכנה טמונה במתן הזדמנות לעצמכם לשמוע דעה המנוגדת לחלוטין לכל מה שנטעו במוחותיכם ההורים והמורים והמפקדים בצבא? האם חששתם שמא יתגלה לכם שראיתם עד עכשיו רק צללים על קיר המערה, ולא תמונת עולם מלאה ומורכבת? מאיפה תעצומות הזעם והאלימות שהתפרצו כך בהיכל ידע ומחשבה? ראשי האוניברסיטה, דיקנים, מרצים - גם אתם מעדתם מעידה קשה. התחבאתם מאחורי סינרה של מערכת הביטחון, ומנעתם את המפגש עם חברת-כנסת נבחרת, בנימוקים של מניעת מהומות. בכך העברתם מסר של תמיכה באלימות וקנאות, צרות אופקים ושמרנות. דווקא באוניברסיטת חיפה, המתנשאת - תרתי משמע - מעל העיר המעורבת ו"האדומה", ואשר בתוכה שוכן "המרכז היהודי-ערבי", ושרבים מהסטודנטים שלה הם צעירים ערבים מהגליל -דווקא שם לא הצלחתם לעמוד על משמר
חופש הביטוי והמחשבה. נתתם במה לצועקי סיסמאות חמומי-מוח ומתלהמים, במקום לאתגר את הסטודנטים באתגר דמוקרטי אמיתי נוסח "אני מתנגד לדבריך, אך מוכן למות על זכותך לומר אותם".
יש, כידוע לכם, מכללות בישראל. שם משלמים סכום נכבד כדי ללמוד ולרכוש תואר, מבלי להשחית זמן על מחקרים ועל ביקורת חברתית. האם לשם אתם שואפים? אנשי ספריית האוניברסיטה, אנא הציבו לזמן מה פינה עם ספרים על אודות "דמויות מרגיזות בהיסטוריה". הסירו את האבק מעל כתבים המתארים את קופרניקוס, גליליאו, מרטין לותר, שפינוזה - ועד ישעיהו לייבוביץ' ושאר כופרים, איש-איש בזמנו. אולי יעלעלו בהם סטודנטים דרך מקרה, ויגלו כי טוב לעתים לשמוע רעיון מנוגד למקובל, וחיוני לאפשר צמיחתם של רעיונות כאלה. שאם לא כן - נישאר בעולם שטוח הנישא על גב ארבעה פילים...
