חמות וכלה - יש סיכוי?

אחת הדמויות האהובות במשפחה, הסבתא, היא בעצם החמות. אותה חמות עליה נשפך הרבה דיו בניסיון לפתור את הפלונטר במערכת היחסים הרגישה הזאת. קצת מידע מעניין כדי לקבל פרופורציות: בסין העתיקה, אישה שלא ילדה בן, ונפטר בעלה לפניה, היה גורלה להיזרק החוצה ולחפש את מזלה. או אם היה לה מזל – להינשא לגבר מבוגר ולטפל בו ובילדיו. אבל אם היו לה בנים, היא חיה רגועה ושמחה. לאחר שנישאו הבנים היו כלותיה כשפחותיה והיא הייתה כמלכה. הן שירתו אותה. ניקו את הבית במקומה, הכינו ארוחת-בוקר מיד בקומן – והיה עליהן לקום מוקדם מאוד - והגישו לחמות ארוחה טובה וטרייה עוד לפני שהכינו לבעליהן. היא אפילו לא אמרה תודה! רק העירה הערה "בונה" ומעליבה.

מאחר שכל אישה הרי תהיה יום אחד, בעזרת השם, חמות, כדאי לחשוב טוב ולבדוק איך ליצור ערוצים טובים, פתוחים ונעימים עם החמות. יש מספר נקודות חשובות שכדאי לשים לב אליהן במערכת היחסים העדינה והרגישה בין חמות לכלה - ולהפך: 1. יש קשר בין קשיים של כלה וחמות ליחס שלהן ל"מושא אהבתן". אישה שנהגה כבוד בדבריו, בחפציו ובכלל בחייו של הבן, תנהג באופן דומה גם כלפי רעיית הבן לאחר שיינשא. כלומר: המפתח לחיי שלום הוא יחס של כבוד. כלה שתקבל יחס מכבד וקשוב המגיע לה בצדק כאשתו של הבן היקר, אם אכן יקר הוא, תחוש בטוחה במעמדה ולא מאוימת. מכאן תוכל לנהוג באורך-רוח, לספוג הערות ביקורתיות, בונות או הורסות. מכאן היא גם תוכל ליצור קשר חברי-משפחתי נעים וטוב עם אמו של בעלה, הלא היא חמותה. זאת שהיא גם הסבתא האהובה של ילדיה. 2. כלה איננה בת! בבסיס היחסים בין חמות לכלה חשוב לזכור זאת. לכלה יש אימא משלה. אימא שמעירה, שמבקרת, שדורשת. ומותר לה. לחמות מותר פחות. לכן חשוב מאוד שנשים שבניהן נישאו, תזכורנה שעם כלה נוהגים אחרת מאשר עם בת. לא כל מה שאפשר לומר לבת, מותר לומר גם לכלה. כמו שלא כל מה שמבקשים מבן, או מעירים לו, מבקשים מחתנה של הבת. מצד שני, אם קונים מתנה לבת – כאן ההשוואה מותרת, ויש לקנות גם לכלה. 3. הבעל אינו נציג האו"ם! לפני זמן מה התגרשה מכרה שלי מפני שלפני למעלה משלושים שנה, בהיותה כלה צעירה ונרגשת, עשתה חמותה דבר שפגע בה מאוד. אז מה זה קשור לבעלה? לגירושים? מה שהכי הכעיס אותה זה שבעלה לא הביע עמדה. הוא התעסק בענייניו והניח לה להתמודד. בעלה, כאיש שלום מובהק, חשב שזה התפקיד שלה להסתדר עם אמו. עם השנים, כשצצו עוד כמה קשיים והוא עמד נייטרלי מהצד, הכריע אותו עניין את הכף והיא דרשה גט. רבים ממקרי הסכסוכים או אי-ההבנות בין כלה וחמות יכולים היו להימנע לו היה הבעל מבהיר חד-משמעית, שהוא ואשתו אחד המה. הנטייה של בעלים מסוימים להיות "נייטרלים" מעוררת תסכולים מיותרים. וכך נאמר בבראשית: "ועזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לאחד". אשתו כגופו ממש. ובוודאי שהוא חייב בכבוד הוריו. אבל אם משהו פגע באשתו – כדאי שידאג לה ויעזור לה. 4. החמות היא האימא. עד לפני זמן מה טיפלה היא בכל צרכי הבן, או הבת. היא מעוניינת להמשיך להיות כזאת. מעורבת, מפנקת, עוזרת. כדאי למצוא את המקומות המתאימים ולבנות מערכת הדדית שמקבלת את הטוב הזה באהבה ובפרגון. מצד שני, האימא הזאת צריכה לשמוח שהנה לבן יש אישה פרטית שדואגת לו היום ובעתיד, שיש לבת גבר תומך ודואג. היא יכולה להתפנות לעניינים אחרים. ויש מספיק. 5. החמות מבשלת טוב יותר! זה ברור. אז מה? אם מכינים משהו והוא אכיל וקצת טעים, זה מספיק. אין צורך בביקורתיות יתר ובחינוך לבישול טוב יותר, גם אם האוכל נשרף מדי פעם. די אם הזוג שמח בתבשיליו. והוא בדרך-כלל שמח ומרוצה. אוכל זה לא הכל בחיים. כלה וחמות שמסתדרות יפה – זה נפלא. בסך-הכל יש פה כר נרחב לאהבה וליצירת קשר טוב ובריא. הרי לשתיהן אינטרסים די דומים – שהמשפחה תחיה טוב. שלבעל – לבן – יהיה טוב. שלילדים-הנכדים – יהיה טוב. ככה תהיה נחת לשתיהן. כדי ליצור את האידיליה המופלאה והבהחלט אפשרית הזאת, חשוב שיתוף-פעולה מכבד וקשוב. הכלה צריכה להיות קשובה כלפי החמות. החמות צריכה לפרגן ולהתייחס בכבוד לכלתה, אם נכדיה. וגם אם אין הכלה מושלמת – העיקר שטוב לבני הזוג ביחד. וגם אם אין החמות מושלמת – טוב, מי כן? וזוהי הרי בכל זאת אמו של הבעל, סבתם של הילדים. הרי שהיא חשובה מאוד לחייכם. וחשוב לעשות מה שאפשר כדי לשמור על האישיות החשובה הזאת. לבריאות הקשר המשפחתי ולשמחת הילדים-הנכדים.