אני פסימי. חושש, שבסופו של דבר דוקטורי-הספינים מכאן ומשם ימציאו נוסחה שתיתן לפוליטיקאים את התירוץ להעניק רוב להקפאה (הערה לשונית: בתקשורת, המחכה לנטישת לב הארץ כמו לזכייה בפיס, ההתרחשות הזאת נחשבת "אופטימית"). אולם בינתיים, מתנגדי ההקפאה שואבים מידה של אופטימיות מהתפוגגות בועות הסבון הצבעוניות שנתניהו הפריח. העיתונאי דוד בדין דיווח מארה"ב שעל שאלותיו במחלקת המדינה ובבית הלבן - האם אכן ניתנה התחייבות שלא לדרוש הקפאה ליותר משלושה חודשים, שלא לכלול בהקפאה את ירושלים ולהטיל וטו על הצעות אנטי-ישראליות - "התשובה הנמרצת הייתה שלא מכירים בהתחייבויות הללו". הארץ דיווח מפי "בכיר בממשל האמריקני", כי להפך: ארה"ב דורשת בפירוש הקפאה גם בירושלים, וכאן נאלץ ראש הממשלה בעצמו לחזור בו ולהודות: "אין התחייבות אמריקנית בנושא ירושלים, הנושא לא נדון בניו-יורק". אך מיד הוסיף: "הבנייה בירושלים תימשך ברציפות כפי שהיה". היה? זה שנה הוא, אישית, אוסר על הבנייה! לבסוף התברר, שגם מתנת 20 מטוסי החמקן ("שטחים תמורת מטוסים") הייתה עורבא פרח, ורכישתם בתשלום הוצעה לנו מלכתחילה! (עיתונאי להוט כבר חילק 3.5 מיליארד דולר ל-90 ופינטז, כמה מיליונים יכניס לנו יום הקפאה...) האם לפנינו בדיה של נתניהו, שהופרכה כשנדרש להוכיחה בכתב, או שמא חזרו בהם האמריקנים? לטובת האמריקנים מדברת התעקשותו של נתניהו להמשיך בשיווק ההקפאה, גם לאחר שחבילת המתנות נמצאה ריקה. מוכר בתום לב, המגלה שלא שילמו לו, מבטל את העסקה! אז מהו ראש הממשלה שלנו - פנטזיונר החי בעולם של אשליות, שמספיק לו דיבור פה על בנייה בירושלים, בעוד אשר הבנייה בפועל מוקפאת למעשה? שדורש הסכמה אמריקנית להפשרה מוצהרת של ההקפאה ביו"ש אחרי 90 יום, אך מתחייב שבפועל הבנייה תהיה סמלית בלבד? האם זו דרכו להציג לעמו, מבלי להניד עפעף - את צליל הכסף - ככסף, את ריח הצלי - כצלי? ואף נרהיב עוז בנפשנו ונשאל בפירוש: האם הוא משקר לנו? אוקטובר 2006. דיון בכנסת לרגל יום השנה החמישי לרצח השר רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל. ראש הממשלה נתניהו נואם: "כשהוא כיהן כשר בממשלה בראשותי, הוא תמיד נהג בתבונה, בסולידאריות, אני מוסיף - באחריות, ותמיד באנושיות... כשאני צריך לתמצת את מה שאני זוכר ממנו: בהוגנות. לפעמים הוא היה ניגש אלי לפני או אחרי ישיבת ממשלה ואומר, אני לא מסכים עם צעד זה או אחר... ואומר אבל לשיטתך... אני מציע לעשות א' ולא ב'... והוא אמר זאת באמירת אמת של חבר... גנדי בממשלה היה אדם מאוד מעשי ואחראי". רק שבמציאות גנדי אף פעם לא כיהן בממשלתו של נתניהו, ולכן לא היה יכול "לגשת לפני או אחרי ישיבות ממשלה" ו"להציע א' ולא ב'", וכל מה שנתניהו "זכר" היה פרי דמיונו בלבד. הרוצה להיטיב עם נתניהו יאמר שהוא אינו משקר, כי אם משחק תפקיד כשחקן על הבמה, ושחקן המגלם את יוליוס קיסר או את המלט אינו משקר, אלא רק מציג הצגה. ואם הוא שחקן טוב, הוא יחיה את תפקידו ויזדהה עימו, וככל שהעמדת הפנים התיאטראלית שלו תהיה משכנעת יותר, כך יקצור יותר מחיאות-כפיים. וזה מביא אותנו, בהכרח, לתהייה: אולי גם חבילת ההטבות מאמריקה היא רק הצגה? נוכח הסתירות ההולכות ומתרבות בין המצגים וההכרזות של נתניהו לבין העובדות, בין הבטחותיו והתחייבויותיו למילוין ולקיומן, נשאלת השאלה - מה הקשר שלו למציאות? והאם היוצא מפי ראש הממשלה הוא שקר או דמיון, הטעיה בזדון או "רק" משחק? והעיקר: מה מסוכן יותר?