"אישה מוכה - הפסיקי לבלבל את המוח!"

השבוע יתקיים אירוע ההתרמה השנתי של עמותת "אישה לאישה" המפעילה את המקלט לנשים מוכות בירושלים. והרי התגובות שקיבלתי מעיתונאים ומעיתונאיות אליהם פניתי בבקשה לפרסם כתבה/מאמר/כרוניקה על האירוע, בהשתתפותו של גידי גוב, שישיר בהתנדבות למען הנשים: כבר היו לנו מספיק נשים נרצחות השבוע... לא, לא , לא רוצה שוב אישה מוכה... זה נושא נדוש, זו זווית משעממת... אני כבר יודע מה יגידו לי העורכים... היא נאנסה גם בילדות? טוב, זה לא משהו מיוחד... ועוד ועוד סיבות מוזרות שניתנו כדי להימנע מלכתוב על הנושא. גבירותי ורבותי התקשורת - השתגעתם? אתם באים ליפות את המציאות? מישהו שלח אתכם לכתוב רק על אירועים נדירים? גם את הרצח של האישה הבאה אתם רוצים רק "בלעדי"? מי שמכם שופטים אם יש יותר מידי נשים נרצחות השבוע? אתם לא שופטים, אתם מסקרים ואם זו המציאות (האיומה, אגב) - אז בבקשה - סקרו אותה ואל תשפטו אותה! החדשות לא קורות כדי לספק אתכם, הן פשוט קורות ואין להן שום קשר לאגו, לרייטינג או לדרישות ה"בלעדי" שלכם! באילת התכנסו השבוע עשרות עיתונאים ועורכים מדושנים ומרוצים מעצמם בכנס העיתונות. כדאי שיתנו את הדעת גם לכך: אם הם לא יעצרו בצהוב, אם הם לא יעמיקו את השטחיות, את הפלאקטיות של עמודי החדשות, אם לא תיפסק הרדיפה אחר סלבריטאיות בחדשות - תועמק הרדידות והעיתונות בארץ תלך לקראת העיתונים האלו במדפי הסופרמרקטים ליד הקופה, כמו בארה"ב, שבין כותרותיהם לבין המציאות אין מאומה. "כרונולוגיית הדמים" של נשים בזמן האחרון היא עובדה, צר לי אם יוצא לכם פעמים רבות מידי "לכסות" אותה. אם דרושה התנצלות - בקשו מהנרצחות להתנצל! בקשו מהאמהות הנרצחות להאט את קצב רציחתן, בקשו מהילדים שחזו באביהן יורה באמם לצאת לכם מהפריים, בקשו מהיתומים שנשארו עם אמא מתה ואבא רוצח - לא לגזול לכם כותרות! יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים חל ב-25 בנובמבר מאז הוכרז על-ידי האו"ם ב-1999 כיום המיועד למאבק באלימות נגד האישה, באמת תודה - נשקול לבטל אותו השנה כי הכתבים עייפים מלסקר את הנושא ואין כבר יותר מקום בעיתון. עיתונאים ועיתונאיות יקרים, התבלבלתם! ואגב, מדי יום מטפלת עמותת "אישה לאישה" בירושלים בכ-30 נשים וב-60 ילדים, השוהים במקלט ואחר כך בתוכנית דירות המעבר. בשנת 2009 טופלו במקלט 100 נשים וכ-150 ילדים אבל העיתונאים מחפשים רק איך ניתן להתעלם מהם, לשכוח אותם ולחפש אייטם "מדליק" יותר... החודש גיליתי שזה לא משנה אם את צברית, ערבייה, אתיופית או רוסיה - העיתונאים כבר לא רוצים לכתוב עליך אם היכו אותך, אם איימו עלייך, או אם חלילה רצחו אותך. נמאסתן על הכתבים, נמאסתן על הריפורטרים הרצים מזירת רצח למשניה. בישראל של סוף שנת 2010 הנושא כבר לא מוכר עיתונים... בעידן שבו נשים רבות כל כך נרצחות על-ידי גבר, חבר או בעל - זו כבר לא ידיעה מצמררת, לצערי הן נכנסות לסטטיסטיקה משעממת שהכתבים כבר עייפים מלדווח עליה.