ברדק

בדיחה מימי מלחמת המפרץ הראשונה: מה היה לפני הברדס הפסיבי? – ברדק אקטיבי. עברו 20 שנה ודבר לא השתנה.

אני אפילו לא טורח לצטט את מה שאמרו המקורבים של זה על ההוא, ומה ענו ידידיו של ההוא על ההיא, ומה ההיא אמרה לחברה שלה, ומה החברה שלה אמרה שהיא סיפרה לשד-יודע-למי. התמונה הברורה היחידה בפרשת בר-לב היא של כאוס מוחלט ומלחמת הכל בכל, שפוגעים בצורה אנושה באחד הגופים החשובים ביותר בכל מדינה דמוקרטית: המשטרה. רק השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ, מתנהג כאילו הוא משקיף מכוכב אחר. כל מה שהצליחו להוציא ממנו השבוע היה, שאם הבלגן יימשך – הוא יקדים את בחירת המפכ"ל. וגם זו אמירה חסרת כל משמעות, כי היועץ המשפטי הורה להקפיא את הבחירה עד לסיום החקירה. במקום לגלות מנהיגות, עסק אהרונוביץ מאז נחשפה הפרשה בהידוק הקשרים עם המשרדים המקבילים של ליטא, סלובקיה ואורוגוואי. אלו הפעולות היחידות שלו שדווחו באתר משרדו מאז 15 בנובמבר. הבית בוער – ואהרונוביץ משחק ביחסי ציבור.

שמונה משחקים יתקיימו במחזור ה-12 של ליגת העל בכדורגל: אחד בשבת בשעה 17:10, ארבעה במוצ"ש בשעה 19:00, אחד במוצ"ש בשעה 19:30, אחד ביום ראשון ואחד ביום שני. שמונה משחקים בשלושה ימים ובארבעה מועדים שונים. בפרמייר ליג האנגלית יתקיימו בסוף השבוע עשרה משחקים: אחד בשבת בשעה 12:45, שבעה בשבת בשעה 17:00, אחד ביום ראשון בשעה 13:30 ואחד ביום ראשון בשעה 16:00. עשרה משחקים ביומיים ובארבעה מועדים שונים. איך ערך למשחקי ליגה המתקיימים בפיזור שכזה. ושלא יספרו לנו סיפורים על אילוצי טלוויזיה; אם כבר, אז האינטרס של ההתאחדות צריך להיות הפוך – שלפחות חלק מהמשחקים לא ישודרו והקהל יבוא למגרשים. חוץ מזה, אותם אילוצים קיימים גם באנגליה, אבל שם מנהלים את העסק אנשים רציניים. או שמא הליגה שלנו כל כך טובה, עד שאפשר להתעלל בה בצורה כזאת. היא השישית באירופה – לא כן, אבי לוזון?

מה בעצם אני רוצה מהפקידים, כאשר מסתבר שהברדק מתחיל בלשכת ראש הממשלה? לתומי חשבתי, שכאשר ראש הממשלה נפגש עם שרת החוץ של ארה"ב למשך כמה וכמה שעות, ודן עימה בסוגיות מרכזיות הנוגעות ליחסים בין המדינות – בסיומה של פגישה כזאת יהיה מסמך מסודר שיתעד את שנאמר ואת מה שהוסכם וגם את מה שלא הוסכם. אבל אני כנראה באמת תמים. חילוקי הדעות הפומביים בין וושינגטון לירושלים בנוגע לאותה פגישה מלמדים, שלפחות אצלנו איש לא חשב שמסמך בסיסי כזה הוא חיוני. אפילו לגבי אורך הפגישה יש יותר מגירסה אחת. אני לא יודע מה היה בפגישה ואחריה; יש לי רק קצת היכרות עם ארה"ב והרבה היכרות עם ישראל. לאור זאת יש לי תחושה, שהאמריקנים העלו את הכל על הכתב בצורה מסודרת, ואילו אצלנו – כרגיל – הבלגן חוגג ושום דבר לא מתועד ומסודר. מפחיד לחשוב שראש הממשלה הברדקיסט הזה אמור לנהל את המו"מ החשוב ביותר בתולדותינו.

נפתח את "שישה בשישי" בשלושה בשלישי: ריכוז מקרי של ידיעות שקראתי ביום ג' האחרון ב"כלכליסט". האחת: למשרד הבריאות אין סמכות להדיח את מנכ"ל קופת חולים מאוחדת, שמואל מועלם, למרות הדוח הסופר-חמור של מבקר המדינה על הנעשה בקופה. השנייה: משרד החינוך לא שם לב להונאת הענק של ארגונים חרדיים, שהוציאו ממנו לכאורה במרמה עשרות מיליוני שקלים. השלישית: משרד האוצר העביר לדואר ישראל 105 מיליון שקל, אך הדואר אומר שאין לו מושג איפה הכסף. יום שגרתי אחד במדינת הפרטאץ', החאפ, הסְמוך והבְּרוֹך. יום אופייני אחד של ברדק מוחלט, כאשר מי שאמורים להגן על כספינו והאינטרסים שלנו, נרדמים בשמירה או בכלל אינם טורחים להגיע לפטרול.

מאיר דגן אמור לסיים בעוד חודש את תפקידו כראש המוסד, ומחליף – אין. ביום שלישי השבוע הודיע נתניהו, כי ימנה את המחליף "בימים הקרובים". אנחנו עדיין מחכים. כי ככה עובדים אצלנו: למה לדחות למחר את מה שאפשר לדחות למחרתיים? למה לקבוע מינוי בצורה שתאפשר חפיפה מסודרת? זה קורה שוב ושוב, לאורכו ולרוחבו של השירות הציבורי, ומסתבר שגם אחד התפקידים החיוניים ביותר לבטחוננו איננו נקי מחוסר היכולת שלנו לתכנן משהו לטווח העולה על יומיים.

עשרה ימים שובתים הפרקליטים בשירות המדינה, המערכת המשפטית בברדק מוחלט – ואיש אינו מתרגש יתר על המידה. עצירים מסוכנים משתחררים, ואחרים סובלים עינוי דין כאשר הדיונים בעניינם נדחים. תביעות אזרחיות בהן מעורבת המדינה נתקעות, מה שאומר שפרויקטים ומכרזים נכנסים להקפאה לפרק זמן לא ידוע. והכי גרוע: המערכת שממילא קורסת תחת הנטל ואיננה מצליחה לעמוד בקצב, צריכה כעת להתארגן מחדש עם מי-יודע-כמה ימי דיונים שיאבדו וכמה תיאומים שיידרשו. וכל כך למה? כי לפרקליטים אין כוח של ממש. אם הם היו יכולים לסגור את נתב"ג, היו מגיעים איתם להסכם בתוך חצי יום. אם הם היו יכולים לסגור את בתי הספר, זה היה לוקח יומיים-שלושה. אבל הם בסך-הכל מי שממונים על שמירת האינטרסים הציבוריים במערכת המשפט; זה לא ממש מזיז למשרד האוצר.