לאחרונה יצאו שלושה עיתונאים בכירים ומוערכים, בביקורת קשה נגד התקשורת. ביקורת מקצועית וציבורית פנימית של מִינִי חשבון-נפש גלוי ופומבי.
דבריהם ראויים להבלטה, להתייחסות ולדיון, ולהוצאת מסקנות של ציבור צרכני התקשורת בכלל ושל מועצת העיתונות בפרט.
ארי שביט: "בכל הנוגע לדמוקרטיה, התקשורת בישראל חדלה להיות חלק מהפתרון והפכה להיות חלק מהבעיה".
"אני אומר שבנושאים מכריעים אנחנו לא מספרים לקוראינו ולצופינו את האמת. בשנות אוסלו לא אמרנו להם את האמת. לקראת ההתנתקות לא אמרנו להם את האמת. פעם אחר פעם מעלנו בתפקידנו בכך שלא סיפקנו לאזרחי ישראל את המידע המלא" (מוסף הארץ 26.11.10).
אילנה דיין: "בתוך כלי תקשורת מסוימים יש מוֹנוֹלִיתִיוּת, יש סינון של מידע. יש ייצוג מעוות של המציאות. יש בארץ עיתונות כתובה הנשלטת בחלקה בידי אינטרסים המחלחלים לעמודי החדשות ולכותרות" (מוסף הארץ, 26.11.10).
יוסי בר מוחא: "אני יודע שיש עיתונאים שמקבלים טובות הנאה מיחצנים כמו נסיעות לחו"ל או מסאז'ים ביערות הכרמל. אנחנו מוקפים בשנאה עצמית ויש לנו חלק נכבד ביצירת השנאה. קיבלתי לא פעם הצעות כספיות לשוחד בסכומי עתק. לא פעם אחת ח"כים הציעו לי כסף מזומן" (
מעריב, המגזין, 21.11.10).