התחפושות נופלות אט-אט בתיאטרון האבסורד העולמי. מכבסת המילים מוצאת לה בכל פעם ביטוי מהוגן אחר לשנאת היהודי. במשך דורות נרדף היהודי בגלות על-ידי הגוי, ולשם כך נוצר המושג אנטישמיות. היום ישראל היא "היהודי של העולם".
העולם הנאור הוא מהוגן מדי מכדי להכריז שהוא אנטישמי ושונא יהודים. הוא לא יודה שהוא דבק באנטישמיות המסורתית והוא כמובן מסתייג מהשמדת היהודים. מאז ההחלטה באו"ם "הציונות היא גזענות" (1975), קיבלו שונאי ישראל המסורתיים תחמושת מילים חדשה. "המאבק כיום אינו נגד היהודים כעם או כדת", אומרים לנו שונאי ישראל החדשים. "אנחנו הרי אנשים נאורים", הם אומרים תוך קישוט פניהם בכַחַל ושָׂרָק. והם מתהדרים עתה בדגלם החדש: המאבק לזכויות אדם...
ב-1975 הם לא נכלמו לומר שהם אנטי ציוניים, וה"אנטי ציונות" הייתה אז דגל אופנתי. היום הם אינם מגדירים עצמם אנטי ציוניים, בדרך-כלל, אלא הם שוחרי זכויות האדם. מדינת ישראל היא המוצב הקדמי של העם היהודי, והיא "היהודי של העולם", שיש להכּות בו. היא המדינה היחידה בעולם שרואה עצמה בגלוי כ"מדינת העם היהודי" והיא תובעת את זכותה להכיר בה ככזו.
התחפושׂת של "מאבק לזכויות אדם" היא זיוף. מדובר, למעשה, באנטישמיות פוליטית, שמשתמשת בטיעונים הומניטריים כדי לשלול מאיתנו את הזכות להגדרה עצמית ואת הזכות להגנה על אזרחינו. הם יוצרים מערכת של מוסר כפול, ואינם מחילים עלינו את אותם כללי המוסר החָלים בעולם המערבי על דמוקרטיות במצב של הגנה על קיומן.
בעבר, נהגו האנטישמים הקלאסיים לקרוא בגלוי להשמדתם של היהודים. היום נוקטים בעלי המסכות לקרוא למדינת היהודים "מדינת אפרטהייד", כדי להתיר את דמה, כדי להטביע בה אות קין של מדינה שיסודה בחטא וסופה כיליון. זוהי מכבסת המילים החדשה והנקייה של האנשים הנאורים לקרוא לפירוקה של ישראל, ולמחיקתה באופן הדרגתי. מי שנוהג באפרטהייד - דמו מותר. לכן הם חוזרים על השקר הזה שוב ושוב עד שייקלט כאמת.
האנטישמיות הנאורה הקוראת לעצמה "מאבק לזכויות אדם" חוברת בנקל בשנים האחרונות לאנטישמיות האיסלאמית, הרואה ביהודים אויב האיסלאם, שיש למחוק אותו מעל פני האדמה. האימאם אחמד אבו חלבייה, שמונה בשעתו על-ידי ערפאת לנציג הרשות הפלשתינית בירושלים, קרא בגלוי: "אל תחמלו על היהודים... הירגו אותם". אל נשכח שיש קירבה בין ראיית הקיום הישראלי כלא לגיטימי על-פי האיסלאם ובין הדוקטרינה הנוצרית הרואה בנצרות את "וֶרוּס ישׂראל" (ישראל האמיתי), וממילא מתפרש מכך, שהנוצרים ירשו בצו האל את מעמד היהודים בעולם. הנצרות בבסיסה התיאולוגי רואה את הקמת מדינת ישראל כמעשה לא לגיטימי. אם בעבר בודדו הגויים את היהודים בכל מקומות גלותם, היום מבודדים את ישראל, "היהודי של העולם".
האנטישמיות האירופית כיום נעשית ללא כפפות של משי. האירופים נגמלו כבר משׂיחַ החמלה כלפי יהודים, שהתקיים לאחר השואה, כשהם חשו עצמם עומדים על הדם היהודי. לא פלא שהניסיון להתיר את דמנו מלווה לא פעם בהשוואת ישראל ל"נאצים" - הטקסט החבוי שאינו נאמר הוא: אם מדינת ישראל נאצית, יש למחוק מדינה זו מן המפה, כמו שנמחק המשטר הנאצי מן העולם.
תהליך הבידוד של ישראל נעשה מול עינינו, ורבים מאיתנו אוטמים את עיניהם מראות ואת אוזניהם משמוע. לא פלא שאינם שומעים את צלצול פעמוני האזעקה. וחשוב שכולנו נדע: הפעמונים מצלצלים. הם מצלצלים לנו.
