מחר נחגוג בעזרת השם את חג החנוכה, חג המסמל באופן ברור את השוני האדיר בין היהדות לאלילות. כולם זוכרים ומוקירים את תרומתה של יוון לאנושות, בעיקר בתחומי הפוליטיקה והפילוסופיה, אך פרצופה האמיתי, המכוער, של תרבות יוון לא מוכר מספיק.
היוונים המציאו מושג חדש - "הלניזם" - תפישת חיים שבמרכזה עמד האדם. הם הציגו לראווה את כל הכישרונות האנושיים, ספרות, שירה, פיסול ארכיטקטורה ועוד, אולם בעיקר הם העלו על נס את הגוף האנושי. לא היה בעיניהם דבר בגוף האנושי שנתפש כמביך, הסתובבות בעירום הייתה דבר מקובל, ובאופן טבעי זכו התאוות האנושיות להערצה, וממילא הפכו האיסורים המיניים למועטים בלבד. פריצות, פדופיליה והומוסקסואליות היו לחם-חוקם. אפילו האלילים היוונים תוארו במיתולוגיה היוונית במושגים אנושיים, והובסו לעיתים רבות על-ידי בני האדם.
היוונים ראו בתפישתם הארה מיוחדת, הרמה הגבוהה ביותר של הציוויליזציה, ורצו להנחיל את תרבותם לכלל האנושות. ואז פגשו היוונים, כובשי העולם, קבוצה מוזרה של אנשים שונים מהם בתכלית - היהודים. היהודים היו המונותיאיסטים היחידים בעולם. השקפת העולם שלהם הייתה שונה לחלוטין משל כל אחד אחר - דהיינו, שכל דבר קיים, נברא ומתקיים על-ידי כוח מוחלט אחד, אלוקים בלתי נראה ומשגיח. את הרעיון הזה - ובמיוחד את נושא השגחתו המתמדת של האלוקים, והעובדה שהוא מתייחס לחייהם של בני האדם - מצאו היוונים כנשגב מבינתם. ומעבר לכך, היוונים לא היו מסוגלים להבין את המבט היהודי על התורה. זה היה ספר עתיק, שהיהודים טענו שקיבלו מן האלוקים, ושהכיל הוראות מוזרות כיצד להוביל את החיים לשלום, לאחווה, לאחריות חברתית ולכבוד החיים.
היהדות, דת מוסרית וערכית, עומדת בניגוד גמור להלניזם היווני, ומציגה אותו באופן מגוחך ואת זה, היוונים הנאורים המתקדמים לא יכולים היו לסבול. ומכאן ניסו היוונים לאנוס את דתם על היהודים. כמה סבל הם המיטו על היהודים, כמה אכזריות ופוגענות לשמה, והכל מידי מפיצי הליברליזם וההומאניות.
המנהיג היווני אנטיוכוס פותח במערכה שעיקרה השמדת הדת היהודית. באותו זמן אנטיוכוס מפתח הבנה לגבי מהותם של היהודים. מבחינתו, מדובר באנשים העוסקים בזמן בצורה אובססיבית - הם מנסים להפוך את הזמן לקדוש. אם יצליח למחוק את הזמן, יצליח גם למחוק את מנהגיהם של היהודים. לשם כך מחליט אנטיוכוס לאסור את שמירת השבת, את קידוש החודש עם מולד הלבנה, ואת שמירת החגים - פסח, שבועות, ראש השנה, יום כיפור וסוכות. בשלב הבא אנטיוכוס מוציא צווים האוסרים שמירת כשרות ולימוד תורה. ספרי תורה נשרפים בפומבי, וחזירים מוקרבים על ספרי קודש יהודיים בכדי לטמאם. ניתן לראות שלאנטיוכוס, שיודע עד כמה החזיר מתועב בעיני היהודים, ישנה אובססיביות מסוימת לגבי חיה טמאה זו. הוא מכריח את הכוהנים הגדולים למסד הקרבת חזירים בבית המקדש שבירושלים, כמו גם לאפשר שם עבודה לכל סוגי האלילים היווניים. ולסיום, אנטיוכוס אוסר למול את הבנים. עבור היהודים, מהווה המילה אות וסימן מוחשיים לברית הקיימת בינם לבין האלוקים. היוונים - שסוגדים לשלמותו של הגוף האנושי - מוצאים זאת כדבר מתועב ביותר, ומבחינתם ברית המילה היא הטלת מום.
נשים שהרשו למול את בניהן, הוצאו להורג כשבניהן קשורים לצווארן. חכמי ישראל נרדפו, נתפסו ונרצחו. יהודים שסירבו לאכול בשר חזיר, או להקריב חזירים מפוטמים, עונו עד מוות. אף לא כפר קטן אחד ביהודה היה חופשי מדיכוים של ההלניסטים. מזבחות לזאוס ולשאר האלילים הפאגאניים הוקמו בכל כפר, ויהודים מכל אזור הוכרחו להשתתף בפולחני ההקרבה.
רדיפה דתית כזו היוותה חידוש של ממש בהיסטוריה האנושית. עד לאותו זמן, אף אחד בעולם העתיק לא הכריז מלחמה על דתו של עם אחר. זאת משום שהתפישה הקדמונית אמרה: "אני אסגוד לאלוהים שלך, ואתה תסגוד לשלי. וכל המרבה באלילים, הרי זה משובח". אבל, יהודים לא חייבים להיות צאן המובל לטבח. הם יכולים להילחם נגד סוג כזה של עריצות - וזה בדיוק מה שהם עשו. הנורא ביותר במאבק שלהם היה העובדה שהם נאלצו להילחם לא רק ביוונים, אלא גם בכמה מאחיהם היהודים, שהשתמדו להלניזם - והפכו למה שמוכר לנו כיום כ"מתייוונים".
כשהיוונים מתקיפים את היהדות, הם עושים זאת בסיועו של פלג מסוים בעם היהודי - היהודים המתייוונים. המתייוונים היו יהודים אשר נשאבו אל תוך תרבות יוון, ואין בכך כל פלא. התרבות היוונית הייתה תרבות החיים העיקרית בעולם העתיק. וכאן פורץ מרד החשמונאים המוכר לנו היטב, שבסופו של דבר סילק את היוונים מארצנו, בית המקדש טוהר, והיוונים? נמוגו כעשן...
יהי רצון שנזכה גם היום לדעת להמשיך לחיות בדרכנו הנכונה, הקדושה, האמיתית, ושנצליח להתעלם מכל המתייוונים סביבנו ומהשפעות זרות ורעות. חנוכה שמח.