מלחמת נצח מבריאת העולם מתחוללת מלחמת-נצח בין בני-האור ובני-החושך, בין כוחות הטוב ללגיונות האופל. יש לשער כי כך יהיה עד אחרית הימים עת נזכה להתגשמות חזון הנביאים "וגר זאב עם כבש" (ישעיה יא,ו). מושגי האור והחושך לובשים צורה ופושטים צורה, ולעתים משמשים בערבוביה. הכל מתרחש בעולמנו בתווך שבין משיכת כוחות קטביים אלו; "איזה הדרך ישכון אור וחושך איה מקומו?" (איוב לח,יט).
לא נשקע במדור זה בהרהורים פילוסופיים על מהות ההוויה והאנושות. די לנו בנקודת מבט חינוכית אחת, לאורם של נרות החנוכה, וזו מגולמת בפתגם שצוטט בראש המדור: "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". פתגם זה המשמש כ'מוטו' לחג החנוכה כוחו יפה לחיים בכלל. ההקשר לחנוכה אינו רק בשירי הגן "באנו חושך לגרש ובידינו נר דקיק" (קצת ערבבתי). זהו לב הנס; מעט שמן מפך דקיק דחה את חשכת המתיוונים והצית אור במקדש לדורות.
אגב, לא מצאתי את מקורו של פתגם נאה ואמיתי זה. התקליטורים שתחת ידי העלו כי אימרה זו בא זכרה בספרי חכמים כמאתיים שנה בלבד, כמו בספרי חסידות (צדקת הצדיק, ר' נחמן עוד) בדרך כלל בתוספת מילת-ציון "כנודע", או "כמובא". ושמא המקור היא האמת הטבעית שבבריאה, שבהתבוננות. ולבי אומר לי כי 'מתאים מאד' שהביטוי שאוב מספרות הקבלה ("מעט מן הזוהר") אולי בנוסח פחות מודרני, אך לא ידעתי לאתרו. אם מי מן הקוראים יאיר עיני אאיר את עיני הקוראים.
האור הנאלם וכדרכנו, מבט את האקטואליה, אל התקשורת שהיא מעצבת עיקרית של האוירה והשיח הציבורי.
אני חולם על אתיקה תקשורתית לפיה כל מהדורת חדשות משודרת, כל דף בית באתר חדשותי, כל עמוד פותח בעיתונות, יפתחו תמיד ב'מעט מן האור'; בחדשה חיובית כלשהי, ורק אחריה ידווחו על האלימות והפשע והרציחות והסטיות וההטרדות והמעילות והשחיתויות וההרשעות והתאונות והאסונות. כמה אור חינוכי היה בוקע משיטה כזו. כמה מרנין-לב, גם אם לא תמיד מעניין, לשמוע ידיעה על תרומת איברים שהצילה נפשות. כמה חיובי, גם אם לא מרתק, לשמוע על מפעל חסד של אדם או קבוצה אשר הזולת לנגד עיניהם; כמה נאה, גם אם לא מרגש, לשמוע דיווח על תגלית מדעית או על בשורה אקולוגית וכד'; ורק אח"כ יגיע תורם של דיווחי החושך והסנסציות והסיטרא אחרא.
אני מאמין שאילו כלי התקשורת לסוגיהם היו נרתמים לאג'נדה כזו, וחשים מחוייבות להאיר גם את הצד המואר שבחיים (והם עושים זאת לעתים), ולא רק לספק את יצרי החושך האפלים, היו יכולים להוביל מהפכה חברתית של ממש. כן! עד כדי כך!
הנה דוגמא; חנוכת בית התרבות באריאל, ופולמוס החרמתו ע"י אישי-תרבות מן השמאל. מוסכם שגם תקשורת נייטראלית תבליט את הפולמוס ועוקציו מטעמי רייטינג. אבל, היה מקום לצפות ל'חדשה' מקדימה שתתאר בהזדמנות זו מעט ממירקם החיים באריאל, ואת הישג קברניטיה לייסד משכן נאה לתרבות. אני מבין שהשמאל הפוליטי חושש שמא מעט מן האור החיובי ידחה הרבה מן הבקורת שתבוא לאחריו, אך בואו נאמין לרגע שלא כל התקשורת היא שמאלית...
כיוצא בזה, דיווחי פשע מלוד, מעכו או מכל מקום אחר בארץ (ובעולם) לא יאבדו את קהל המאזינים, הצופים או הקוראים גם אם יוקדמו להם פיסקאות השופכות מעט מן האור על מקומות אלו. כך גם בהקשר לאישי ציבור הנחשדים בקלקלתם; איש לא יחשוד בי שאני חסיד, תומך או סנגור של ניצב בר-לב. אעפי"כ, בהתאם לחוק האתיקה שהוצע לעיל, הייתי מצפה שיושמעו גם כמה משפטים על פעלו ותרומתו לחברה ולמדינה, מתוך תקוה והנחה שיש כאלו...
מעט אופטימיות הפתגם 'מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך' יתורגם מן הסתם לשפת הפסיכולוגיה בנוסח מעט אופטימיות דוחה הרבה מן הפסימיות. זהו כלל אישי, חברתי וחינוכי חשוב, והא טעון טיפוח והעצמה.
נמצא לכלל זה אפילו רמז דרשני בסיפור מכירת יוסף משבוע שעבר; "והנה אורחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נושאים נכֹאת וצֹרי ולֹט" (לז,כה). והעיר רש"י: "אין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע, ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע". ומאירים על כך בעלי המוסר: יוסף הנמכר לעבדות ע"י אחיו, יושב על הגמל ומהרהר; מה קורה לי? היש בסביבה קרן אור להיתלות בה? זיק של אופטימיות? לפתע מציץ עליו הקב"ה מתוך שקי הבשמים שהחליפו את חביות הנפט והזפת, וקורא חרישית באזניו: שים לבך, יוסף! לפניך תמרור אור המנצנץ באפלה: "נכאת צרי ולט". הסוף יהיה אור גדול...
