צעירים ישראלים נוהרים כמדי שנה למרחביה העצומים של תת היבשת ההודית. הישראלים אינם יחידים במגמה זו וניתן לראות בני לאומים רבים הנופשים, חיים וסוחרים עם הדמוקרטיה הגדולה בעולם. אך האם ניתן יהיה לחזות את ההתפתחויות שהודו תעבור בשנים הבאות, התפתחויות שיהפכו את הודו לשותפה מלאה לציר: אירן, טורקיה, פקיסטן, אפגניסטן - ציר איסלאמי מובהק הדוגל באיסלאמיזציה של העולם כולו? במילים אחרות, האם תיתכן הפתעה רבתי בשנים הבאות, הפתעה המנוגדת למהלכים הפוליטיים הנצפים? או בלשונו של נסים טאלב - האם ייתכן ברבור שחור בהודו?
הודו, אשר הצביעה נגד הקמתה של מדינת ישראל, עברה כברת-דרך עצומה מאז ייסודה ב-1947. קווי הדמיון מפתיעים. הודו משתחררת משליטה בריטית ומקבלת את עצמאותה תוך קריעת חלק גדול משטחה לטובת פקיסטן, המדינה המוסלמית שהוקמה על "אדמה הודית". רק ב-1950 מכירה הודו בישראל. במשך השנים הייתה הודו חברה בגוש המדינות הבלתי מזדהות והייתה שותפה נאמנה להחלטות אוטומטיות בעד הקמתה של מדינה פלשתינית עצמאית ב"ארץ ישראל".
אך התמיכה האוטומטית בפלשתין ובמדינות ערב, עמדה בניגוד לאהדה שרכשה יריבתה, פקיסטן, בקרב מנהיגי ערב המוסלמים. אלו הם אותם מנהיגים המחזיקים את בארות הנפט שהודו כל-כך זקוקה לו. לכן, מעמעמת הודו את יחסיה עם ישראל במשך כל השנים ומטשטשת את השת"פ בתחומים הרבים עם ממשלת ישראל.
לכאורה התחזקו הקשרים בין הודו לבין ישראל מאז שנות השישים, כאשר מיסדו שתי המדינות יחסים צבאיים סודיים והסכמי מודיעין עלומים. ישראל ראתה עצמה כמי שעומדת מאחורי הודו בעת הקונפליקט שהיה לה עם סין ב-1962 ועם פקיסטן בשנת 1965 ואף ב-1971. בשנת 1978, שר החוץ הישראלי, משה דיין, ערך מסע סודי להודו לשם כינון הסכמי שיתוף. ב-1992 חתמה הודו עם ישראל על כינון יחסים דיפלומטיים בעקבות ועידת מדריד (אוקטובר 1991) ובעקבות סיום המלחמה הבינגושית (הקרה).
שום משבר לא נראה באופק. היחסים הלכו והתחזקו. ישראל מציידת את הצבא ההודי באמצעי שליטה צבאיים, אמצעי פיקוח ובקרה, שותפה לייצור ופיתוח לווייני ריגול, מחדשת טנקים, תותחים ומטוסים ישנים, תורמת ידע עצום להודו בתחומי החקלאות, ההשקיה, הטפטוף, הבקרה החקלאית ועוד. מומחים רבים טוענים שבעשר השנים האחרונות עלה נפח המסחר בין שתי המדינות מעבר לעשרה מיליארד דולר.
אבל הודו אינה "נקייה" ממוסלמים. הודו נחשבת למדינה השנייה בעולם במספר האזרחים המוסלמים (אחרי אינדונזיה). זה אומנם מיעוט של 14%, אך מתוך אוכלוסיה של מעל למיליארד נפשות. מיעוט של 160,000,000 מוסלמים אינו מיעוט מבוטל. מיעוט המקיים רשת ענפה של אלפי מסגדים "רשומים" ומנוהלים היטב. אותו מספר של מוסלמים מצוי גם מעבר לגבול - בפקיסטן. מעט פחות (125,000,000) נמצאים בבנגלדש, הצפון-מערבית להודו.
זה מיעוט שיש "לנהל" בצורה ישרה, חכמה, הוגנת, שהרי מספרים כאלו עשויים לשנות את המפה הפוליטית באזור. האם הודו מנהלת את המיעוט המוסלמי בצורה הוגנת, בהתאם לגודלו, לדרישותיו התרבותיות והחברתיות, האם הודו נוקטת בדרכי פעולה שניתן לעקוב אחריהם, או מגיבה בהתאם ללחצים המופנים נגד ההנהגה הפוליטית? לשם כך יש לבחון את סימני ההיכר של המיעוט המוסלמי בהודו:
