דומה כי המחלקה העסוקה ביותר באחרונה במשטרת ישראל היא מח"ש - המחלקה לחקירות שוטרים. טוב וחשוב שקיים במשטרה גוף המבקר לא רק את איכות עבודתם של אנשיו, אלא אף את התנהגותם בכלל ואת היותם ישרים, הגונים ומוסריים בפרט.
אבל באחרונה, כאשר כמעט מדי שבוע צץ וצף עוד מקרה של שוטר החשוד בהטרדת שוטרת או אישה אחרת, יש תחושה כי מחלקה שהייתה אמורה להיות אחת הפחות עסוקות, היא המחלקה העסוקה ביותר.
מח"ש עוסקת בחקירה סמויה. וגלויה. בארץ. ובחוץ לארץ. מעל לפני השטח. ומתחתיו. היא מאזינה ומצותת, מקליטה ומצטטת. היא עובדת ביום ובלילה. אין לה רגע דל. אין שעה שלא נחשפים בה חולי, ריקבון, מעילה או מחדל. הבעיה עם מח"ש אינה שהיא מועלת בתפקידה ומתרשלת בו. הבעיה היא שהיא עושה בדיוק את העבודה אשר לשמה הוקמה. הבעיה היא שאנשיה עסוקים מדי, חרוצים. עייפים. רצוצים.
המבט של המשטרה צריך להיות מופנה מהארגון החוצה, לא ההפך. עיני השוטרים וכל חושיהם אמורים להיות דרוכים וערניים כלפינו, הציבור. לא כלפי עצמם. אעדיף להיעצר שלוש פעמים בשבוע, באותו מקום, על-ידי אותו שוטר ("פעם שלישית גלידה", אמרנו זה לזה, כאילו במאי ביים את תגובתנו ותזמן אותה, בחיוך משועשע) כפי שקרה לי בשבוע שעבר, כששוטר עצר אותי לבדיקת רישיונות שגרתית, ולא במי מעמיתיו השוטרים. אשמח להתעצבן עליו ועל מי מהשוטרים שעצרו אותי ורשמו לי דוח ואף קנסו אותי לפני שנים אחדות ובלבד שהם יימצאו ברחובות ויעסקו בתפקידי שיטור שונים; שאת כישורי החקירה ויכולות המודיעין וכל הסגולות המקצועיות שניחנו בהם יישמו טובי החוקרים במח"ש בניסיונות לאתר ולפרק את מגנוני הפשע המאורגן, לבער את מאורות הסמים, לנכש כנכש אדם עשב שוטה את איי האלימות המציפים את החברה ומאיימים לרסקה.
במדינה מתוקנת, שהזרוע המבצעת בה אף היא מתוקנת – אני רוצה לקוות ולהאמין, שחלק הארי של שוטרי ישראל הם כאלה, אבל התולעים מתרבות ומרקיבות גם את היפים שבתפוחים - מח"ש אמורה להיות מחלקה קטנה וכמעט חסרת מעש, מחלקת פיקוח ובקרה, מחלקה שקטה ומפוהקת. היא אינה כזאת.
כאשר מח"ש הולכת ומצטיירת כחוד החנית של המשטרה - לא רק מצבה עגום, גם מצבנו.
