ראשית, יתקיים דיון ויוקמו ועדות שונות שינסו להבין מדוע מדינתנו הקטנה אינה מצוידת וערוכה לשריפות. הוועדה שתוקם תשב על המדוכה ותיקבע כי המחדל נמשך שנים ארוכות, חצה ממשלות רבות וכולם לא בסדר - מי יותר ומי פחות.
השלב הבא יהיה דיון בהמלצות הוועדה שיכללו את הצורך לתקצב אחרת את שירותי הכבאות של המדינה ולרכוש, רק לשם דוגמא, 4 מטוסי כיבוי. הממשלה תדון בנושא ואולי גם ועדות כנסת אלו או אחרות, ויינתן אישור עקרוני לרכישת 4 מטוסי כיבוי אש.
לאחר מכן, יתקצב את רכישת 4 המטוסים השר הממונה (כיום, שר הפנים המונה על שירותי הכבאות, השר שהיה הראשון לצאת לתקשורת ולבקש ועדת חקירה כאילו האחריות של שרותי הכבאות אינה מצויה כלל בחצר האחורית שלו). התקציב יעבור לשר האוצר אשר יקבע כי, "בשלב הנוכחי", ניתן לרכוש רק 3 מטוסים. ברמת הביצוע, יקבע פקיד אוצר כלשהו כי אומנם אושרו 3 מטוסים אך עקב צרכי הביטחון ו/או צרכי החינוך ו/או צרכי הבינוי ו/או... ירכשו כרגע רק 2 מטוסים.
כל התהליך האמור יימשך חודשים ואז, כאשר יועבר הסכום לשירותי הכבאות, יסתבר כי משלב הכנת התקציב ועד להעברת הכספים עלו מחירי המטוסים והסכום יספיק רק למטוס אחד. אומנם יישאר קצת עודף אך ניתן יהיה לעשות בו שימוש למימון תהליך הרכישה (נסיעות לחו"ל לדיון עם הספקים השונים; ביקור בתערוכות מקצועיות; השתלמויות וכיו"ב).
ואז, בסוף הדרך, לאחר חלוף חודשים ארוכים, יגיע מטוס אחד ולא צריך הבנה עמוקה בכבאות על-מנת להבין כי זה לא מספיק לאירוע מסוג זה המתרחש בימים אלו, אירוע שבהחלט עלול לחזור על עצמו.
הלוואי שאני טועה ושהמתואר לעיל לא יתרחש ושלא ניאלץ לפנות לשכנה קטנה כקפריסין ולבקש ממנה שישאילו לנו איזה מטוס אחד או שניים.