אני כותב שורות אלו מתוך חרדה שהתופעות אשר הביאו לקריסת ולהתפוררות בית החשמונאים, פוקדות את חיינו במדינת ישראל כיום. המאבקים הפנימיים בין העומדים במוקדי הכוח, ההסתאבות של ירושלים, השחיקה עקב מלחמות כיבוש בלתי פוסקות הביאו לבסוף את היישות הריבונית שהקימו החשמונאים אל קיצה הכואב והמדמם, תוך תקופה של כמאה שנים.
אני כותב מתוך חרדה, שעלול לפקוד אותנו מה שאירע לבית החשמונאים. מתוך ספר המקבים אנו למדים על הסתאבות בית החשמונאים. מצער וכואב שההנהגה החשמונאית, שליקטה סביבה איכרים ופשוטי-עם למאבק הרואי לגירוש שלטון זר, עלתה על שרטון ההסתאבות. הנגע הממאיר של כיבושי עמים זרים וגיורם בכוח של הנכבשים פגע לא רק ביעדי המרד, אלא הוביל לגדיעה ולאובדן של כל מה שנראה בבחינת תקווה גדולה ביום כ"ה בכסלו 164 לפנה"ס, יום ניצחון המכבים. מספר המקבים אנו למדים, שנגע ההסתאבות היה לא רק במישור המדיני, אלא גם במידה רבה במישור הכלכלי.
במקבים ב' אנו קוראים על שמעון, נגיד בית המקדש, שדרש מהכהן הגדול, חוניו, את המינוי לתפקיד האגורנומוס, למעשה הוא דרש את האישור של אחראי על משק הכספים.
לא הרתיע אותו נגע הצירוף המסוכן של הון ושלטון.
הנגע של קשר בין הון ושלטון סימא את יאסון, אחיו של חוניו הכהן. מתוך תאוות שררה וממון הוא פונה לשלטון היווני. הוא למעשה קונה את התפקיד משלטון זר בכספי בית המקדש. הנכונות להפקיר כספים יקרים של אוצרות בית המקדש -
אוצרות העם - בידי היוונים, מפנה את הדרך להתערבות שלטון יווני בתחומי חיים רוחניים וכלכליים בירושלים. לפנינו דוגמה כואבת כיצד
הקשר המבחיל בין הון ושלטון מביא לרמיסת היעדים, שלמענם יצאו החשמונאים בימי מתתיהו למלחמת חירות צודקת, שאת משמעותה אנחנו חוגגים בימים אלו של חנוכה. למרבה הצער, אנחנו לא נותנים את דעתנו למה שהכשיל את המהפכה החשמונאית ב-כ"ה בכסלו 164 לפנה"ס.
התחלה עממית חברתית שבערה כאש במנהיגות של הכהן הכפרי ממודיעין, מתתיהו, ויהודה המכבי, מפקדו של צבא איכרים מתנדבים, אפשר לראותה עוד בימי יונתן וגם בימי שלטונו של שמעון. הרוח העממית של צבא לוחם למען יעדים חברתיים, לאומיים ודתיים נעצרה לחלוטין בימי יוחנן הורקנוס. אין כבר צבא איכרים המבוסס על התנדבות, אלא יש צבא שכירים, יש צבא שיעדיו
הם בעיקר כיבושים טריטוריאליים וגיור בכוח של הנכבשים.
מקובלת עלי הנחת היסוד של ד"ר רפאל ינקלביץ מהחוג להיסטוריה לתולדות עם ישראל באוניברסיטת "בר-אילן", שחיי החצר בתקופת הורקנוס אופיינו במשתאות ובפילגשים, היא פרי
התפנית בתפישה הערכית, תפישה של חיי חצר מלכותית ברוח הלניסטית. תפישת חצר שמקבלת את כל הכיעור של חיי הוללות והפקר.
כך שהדור השני והשלישי אחרי האחים יהודה, יונתן ושמעון, מפנה עורף לערכים שעיצב הדור הראשון ועולה על שרטון ההסתאבות. צבא השכירים, שכונן יוחנן בדור השני, חייב הוצאות כספיות אדירות. מלחמות הכיבוש הפכו גם מכשיר מימון וגם יעד של תאוות התפשטות טריטוריאלית מצערת והרסנית, שהכניסה את בית החשמונאים לשרשרת של מלחמות שרובן היו מיותרות, אבל הן גבו מחירי דמים יקרים וסחטו את דמה וחלבה של ממלכת החשמונאים. המלחמות המיותרות למעשה שחקו והתישו אותה. האם זה לא מזכיר לנו מלחמות מיותרות, שבוצעו ביוזמת ממשלת ישראל, המתישות ושוחקות את החברה הישראלית ופוגעות בכלכלתה כיום?
הסיפור במסכת סוכה בתלמוד הבבלי על מרים בת בלגה, משקף במידה רבה את הלכי הרוח של העם הפשוט, המוחה על התנהלות השלטון הכהני בימי החשמונאים.
"מרים בת בלגה הייתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח ואמרה: ...עד מתי אתם מכלים את ממונם של ישראל ואין אתם עומדים עליהם בשעת הדחק?".
את המחיר היקר של מלחמות משלמים בעיקר פשוטי העם, כאשר מנגד שכבה של בעלי שררה וממון מתעשרים ממנה. מלחמות מחייבות הוצאות כספיות אדירות, לכן יוחנן הורקנוס אינו מסתפק רק בהעלאת שיעורי המיסים, אלא שודד ברגל גסה את קופת בית המקדש. הוא פותח את קבר דוד ומוציא משם 3,000 כיכר כסף, שזה בעיקר כספים של פשוטי העם.
ההישענות על צבא שכירים וגבייה מטורפת של מיסים מפשוטי העם החלו לסמן את תחילת ההתפוררות של בית החשמונאים בימי יוחנן הורקנוס. הפער הזה קיבל את ביטויו גם במישורים הדתיים והתרבותיים.
הצדוקים, שייצגו את תאוות השררה של ההון והיו כלי הביטוי של התרבות המתייוונת, תמכו ביוחנן הורקנוס. הפרושים, ששאבו את עיקר כוחם מדלת העם והיו צמודים יותר לקיום המצוות הדתיות, התנגדו ליוחנן הורקנוס.
כך נוצר המהפך המכאיב. הפרושים, הגורם ממנו שאבו החשמונאים את כוחם בתחילת דרכם, הפכו לגורם שיוחנן הורקנוס יצא נגדו ובסיס המשענת שלו היו הצדוקים. הצדוקים שימשו כלי ביטוי של ההון המנוכר לכל מה שנקרא צרכים חברתיים וכלכליים של פשוטי העם, וכן גם היו מנוכרים לתרבות היהודית.
עוצמת הפער הכלכלי והקוטביות המעמדית החריפו את המאבק החדש שפילג את העם. מצד אחד ההון והכהונה הגדולה שמקום מבצרם מפלגת הקדושים, ומנגד איכרים ובני העם הפשוט שמקום מבצרם מפלגת הפרושים.
מה שהתחיל ממאבק לעצמאות מדינית, ממאבק למתן זכויות לביטוי דתי וממאבק נגד הקשר בין ההון של הכהונה (הון של העם) והשלטון היווני - הפך לשלטון שהעמיק פערים חברתיים והציב לו יעדי כיבוש לשם כיבוש. שלטון כזה התפורר במהלך של כמאה שנה.
היום, כאשר אני מדליק את נרות החנוכה, אני מדליק נרות של תקווה, שנלמד את הלקח של בית החשמונאים.
