במקום חג אורים כהלכתו, קיבלנו אסון בממדים שעדיין לא נראו בישראל. במקום "נס גדול היה פה" קיבלנו, לדאבון הלב, "אסון גדול היה פה". עשרות משפחות אבלות וכואבות המבכות את יקיריהן אשר נשרפו בלהבות המכלות כל חלקה טובה, עשרות אלפים פונו מבתיהם ויישובים רבים נחרכו ממש, עד היסוד. "שוויצריה הקטנה" עלתה בלהבות ואיננה. מה שנותר הוא החידלון, אזלת היד, הזלזול וה"סמוך" המוכרים לנו כל-כך. גם השמים בגדו בנו וגשם אין. "זעקי ארץ אהובה", כתב אלן פטון וביקש רחמי שמים וארץ הכרמל לא נענתה. מדינה שלמה מביטה בתמונות המבעיתות ואינה מאמינה שכל זאת מתרחש במדינה המתיימרת להיות מדינה מתקדמת. והאמת היא שהמדינה הפקירה את אזרחיה מזה זמן רב, אך כל מי שהתריע על כך הפך לאויב המדינה. כל היוצרות התהפכו: שרים אינם נושאים באחריות; אין חומרים מדכאי בעירה ואין אשמים בכך; אין כבאיות משוכללות, אין מספיק כבאים ואף אחד איננו אשם בכך; אין כל תיאום בין כל הגורמים האמונים על מתן תשובה בעתות חירום ואין אשמים במחדל בכרמל; פתאום מדינה שלמה מגלה שאין בה מטוסים לכיבוי, חיל האוויר מזמן משך את ידו מכך ואנו, שכה סומכים על חיל האוויר הטוב בעולם, נותרים ללא תשובות. יש כאן טירוף מערכות שאין כדוגמתו. מדינה נורמלית? במדינות אירופה כן יש מטוסי כיבוי ואפילו משוכללים ביותר, ואילו בישראל המדברית, הצחיחה והשחונה, אין מטוסים לכיבוי ואין מספיק חומרים. לבולגריה כן יש ואילו לישראל אין. מישהו מסוגל להאמין למחדל מסוג זה? יוון, שכמעט קרסה כלכלית ורק בנס ניצלה, לפחות לעת עתה, כן יש מטוס ומסוק כיבוי ולישראל אין. לקפריסין המאוד "מפותחת" כן יש אמצעים אוויריים לכיבוי ובישראל המתקדמת אין. האם אנחנו מדינה נורמלית? סינדרום מלחמת לבנון השנייה חוזר אלינו ובגדול. אז הימ"חים היו ריקים וכולם סברו שהם מלאים. החיילים באו והתייצבו למשימה והתברר להם שלאף אחד אין מושג מה המטרות ומה המשימה. גם הפעם, הכבאים התייצבו ועובדים בגבורה ועומדים מול האש אך אין להם הציוד הנדרש כדי לעשות את מלאכתם. לא יאומן לאיזו דרגה התדרדרנו! "יהיה בסדר"?! השר הממונה על שירותי הכבאות קורא להקמת ועדת חקירה שתגלה איך הגענו למחדל האיום והנורא. אם זה לא אבסורד, אז אין אבסורדים בעולם. מי שהיה צריך לדאוג לכך ששירותי הכבאות יהיו מן המתקדמים ביותר, מי שהיה צריך לוודא שיש חומר לדיכוי בעירה, מי שאחראי על הרשויות המקומיות ועל התיאום בין כולן בנושא כבאות, הוא זה שקורא לוועדת חקירה. כנראה שלציניות אין גבולות ולשר הפנים אין בושה כלל. במקום להתעסק בענייני הקפאה, ראוי היה שיתעסק על מה שהוא מופקד, אך במדינה של לית דין ולית דיין, בחברה שהכל עובר ליד האוזניים של האזרחים והמחאה היחידה היא מול מסכי הטלוויזיה, אל יצפה שמנהיגינו יתנהגו אחרת. במדינה מתוקנת, ראש הממשלה היה צריך מיד לפטר את האחראי העליון של המחדל, אך כבר אמרנו שבמדינה צינית כל-כך, במקום פיטורים, ראש הממשלה מרעיף שבחים. למען לא יובנו דבריי כאמירה פוליטית, אבהיר היטב: אין המדובר במחדל של ממשלה זו בלבד, אלא של ממשלות לדורותיהן, שמאל וימין כאחד. הנזקים שנגרמו באסון הנוכחי עצומים עד כדי כך שלא ניתן להעריך אותם כלכלית, ודאי לא האובדן של חיי אדם. יחד עם זאת, אם היו משקיעים את האמצעים הדרושים למניעת אסון מסוג זה או אסונות אחרים, העלות הייתה נמוכה עשרות מונים ממה שתידרש המדינה להשקיע עתה. אז נשאלת השאלה הכה בנאלית: מדוע היה צריך להמתין לאסון מסוג זה כדי להתעורר מאשליית ה"יהיה בסדר"? מנהיגות אמיתית! כולנו תפילה שהאירוע הזה ייגמר במהירות ושחיי אדם לא יהיו יותר להפקר. אך ביום שלאחר מכן, על אזרחי ישראל לדרוש דין וחשבון נוקב ממנהיגיהם, בצורה דמוקרטית וחוקית, ברחובות ובצמתים, לזעוק ללא הפסק עד שייפתחו שערי שמים: די לברדק, די לציניות, די לזלזול, די לקורבנות, די למנהיגות בלתי אחראית וחלולה! מגיעה לאזרחי ישראל מנהיגות רצינית, מן השמאל ומן הימין, ובלבד שתהיה מנהיגות במלוא מובן המילה!