השריפה הגדולה בכרמל כובתה ועכשיו מפיקים לקחים ולוקחים אחריות...
הלקח הראשון המסתמן במקומותינו הוא הכפפת שרותי הכבאות למשרד לביטחון פנים. לקח זה טוב אם נבחן בצורה יסודית בהווה או בעבר ונמצא כמתאים, מאידך הרצון לבצע שינוי ומהר לא תמיד מוצדק. כבאי ארה"ב ובראשם כבאי העיר ניו-יורק נחשבים כמודל עולמי לשרותי כבאות טובים, יוקרתיים שבהם משרתים "מיטב בנינו (בניהם)". כבאי ניו-יורק כשמם כפופים לראש העיר וככה גם באזורים אחרים בארה"ב. ללמדך שאיכות שרותי הכיבוי אינה בהכרח בכפיפותם הארגונית אלא במשאבים העומדים לרשותם. בהחלט יתכן שהכפפת שרותי הכבאות לרשות ארצית תיטיב עמם אבל בואו לא נחפז.
ובעניין האחריות, השר ישי חטף ובצדק על אחריותו הכוללת על שירותי הכיבוי. להגנתו הוא ביקש ועדת חקירה ממלכתית שמן הסתם תשאיר אותו בתפקיד לפחות לשנתיים הקרובות עד שתסיים את עבודתה ובינתיים... יהיו בחירות ומן הסתם הוא ישודרג לשר בכיר יותר...
במלחמת יום הכיפורים כאשר המערכת קרסה דרש הציבור וגם קיבל את ראשו של שר הביטחון כמו גם של ראש הממשלה. אסון הדליקה בכרמל הוא יום הכיפורים של שירותי הכיבוי בארץ. כאשר הצבא לא סיפק את הסחורה במלחמת לבנון השנייה דרש הציבור וקיבל בצדק את ראשו של שר הביטחון האחראי העליון על המערכת, ככה גם באסון זה. שר הפנים צריך לשלם את המחיר. להגנתו טוען השר ישי כי ביקש ודרש משאבים ולא קיבל. מעניין... כאשר דרש וקיבל משאבים עבור הישיבות הצליח בתפקידו, כאשר דרש לאפשר המשך שקרים של בנות הרוצות לא להתגייס הצליח בתפקידו... כאשר דרש הורדת גיל הפטור של אברכים משירות צבאי הצליח בתפקידו, רק בהשגת משאבים לשרותי הכיבוי, נכשל!
ויתכן שלאחר ההסתה הפרועה שלו כנגד חבר הכנסת הרב אמסלם מגיע לו להיענש עם שריפה ובלעדיה.
