חברים יקרים ועמיתים לדרך, לא צריך להיות גאון או הוגה דעות מזהיר על-מנת לקבוע חד-משמעית שהמצב שלנו במדינה בהרבה מן החזיתות והמערכות - רקוב מיסודו.
אין גם צורך מיוחד להתברבר כרגע ולבזבז עוד זמן ולהכביר ולהעמיס תילי-תילים של מילים. מה שאירע, התגלה, והתגלע, בשריפה האחרונה בהרי הכרמל מוכיח שאנחנו כאן, אזרחי ישראל, במדינתנו העצמאית, לא מוכנים ולא מתכוננים מראש – לכלום. לא למלחמה, לא לאסונות טבע, ואפילו לא – לשלום.
הפתעות ביטחוניות כבר שבענו די, ועדות חקירה משכו לנו הרבה מן הזמן ושום דבר מהותי לא קרה. נזכור – המדינה היא שלנו ואנחנו, חברים יקרים ועמיתים לדרך – ה א ח ר א י ם הבלבדיים והבלעדיים על התנהלותה התקינה.
לא יעלה על הדעת ששריפה קטנה תהפוך למגה-שריפה בקנה מידה "בינלאומי" – כמו שהתבטא ראש הממשלה – ולא יהיה שם כוח, ארגון, א/נשים שזהו תפקידם שיפעלו מיידית על-מנת שהיא תיגמר בעודה קטנה.
אנחנו לא צריכים שום "סופר-טאנקר" מאמריקה ופעלולים בטלוויזיה על-מנת שנבין שאנחנו מאחרים את הרכבות כולן. בעירה של גחלים של נרגילה העמידה מדינה שלמה על הרגליים – גזלה חייהם של ארבעים ושניים בני אדם, וכילתה אתרי-טבע, בתים, ורכוש רב של אנשים חסרי הגנה, שאננים, כמונו - שלא דואגים לעתידנו ולעתיד משפחותינו בהפקירנו את עצמנו ואת המצב של מה שצפוי או לא צפוי מראש – לחסדים מדומים של מנהיגים ערלים שלא ממלאים את תפקידים ולא נושאים באחריות כלשהי.
לא מדובר כרגע במלחמה עם אויב מוסלמי קיצוני שהיה צריך להתחקות על מעשיו ולהתכונן מול מזימותיו השטניות. לא מדובר ברעידת אדמה או באסון טבע אחר שאי-אפשר לצפות אותם מראש. מדובר בגחלים שהבעירו נערים בני 14, ולא היה מנגנון פשוט ויעיל שיפעל מהר על-מנת לכבות אותן, לפני שהן כילו חמישים אלף דונם ושרפו חיים 42 איש ואישה.
זה לא בשמיים!. המחדל בהתכוננות וההתארגנות למצב שכזה – זועקים לשמיים ועלינו להקשיב לזעקותיהם של המתים שנשרפו ולעשות מעשים.
האחראים בכוח ובפועל צריכים לפנות את מקומם מחדרי הפיקוד. אין צורך ושום תועלת בשמיעת תירוציהם, הם צריכים לרדת לנו מהעיניים, טעינו בהם, הם פישלו וכשלו.
זוהי אחריות שלנו להזיז אותם מתפקידיהם ולשים במקומם (ב ש ב י ל נ ו !!!) אנשים שמבינים שאחריות היא עניין שצריך לקחת – ובעת משבר לעמוד בה או להחזיר אותה אלינו.
אנחנו האזרחים – אחראים לחיים שלנו כאן, ואם לא נתעורר עכשיו – נמשיך להיות "אפסים גמורים", אומללים בקנה מידה היסטורי, ומסכנים יותר מאשר הדעת מרשה.
יותר מזה ... אנחנו לא צריכים!!!
המחאה צריכה להתגלגל ולא להניח לנו להניח להם, מי שהתרשל בתפקידו, לא הכין את מה שצריך היה להכין מראש, ומתרץ עכשיו תירוצים על-מנת שהרוח תעבור מעליו – צריך לפנות את משרתו ולחזור אל הבית שלו.
לא אנקוב בשמות. זה לא הם – זה אנחנו האשמים ונהיה אשמים גדולים עוד יותר בכך באם הם עוד יישארו בתפקידיהם. די, שבענו, "יותר מזה ... אנחנו לא צריכים".
