הטפלון עושה זאת שוב. באפריל 2009 נקבע שהוא נושא באחריות-העל להיערכות העורף לשעת חירום. מה יש לו להגיד על שירותי הכבאות? - "זה באחריות משרד הפנים". יפה מאוד. אבל אם כך, מה המשמעות של אחריות-על? זה סתם תואר? עוד דרך לקבל תקציבים? קצת יותר כבוד? בעצם, מה ברק בכלל מבין במילה "אחריות"? הוא הרי לא אחראי לעמותות שגייסו כספים עבורו, הוא לא אחראי לחברה שהקימה אשתו, הוא לא אחראי לעובדת הבלתי חוקית שהועסקה בביתו, הוא לא אחראי לעסקים שהועברו לבתו. אז למה שיהיה אחראי לבטחון המדינה? מה הוא, שר הביטחון?

בימים האחרונים מפיצים אנשיו של שר הפנים מסמכים ובהם מתועדות אזהרותיו מפני מצבם של שירותי הכבאות. גם דוח המבקר סוקר את פעולותיו בתחום זה. אז מדוע מוטלת עליו האחריות? מסיבה פשוטה: הוא השר, הוא לא פרשן. לאישי ציבור אצלנו יש נטייה להתראיין ולספר בפרטי פרטים מה צריך לעשות. הם רק שוכחים, שהכוח לעשות מצוי בידיהם. מי יפעל, אם לא שרים וחברי כנסת ומנכ"לים? ישי אכן התריע, אכן מעבר לכך לא עשה דבר. בתור שר, הוא אינו יכול להסתפק במשלוח מכתבים ובנאומים; הוא חייב לפעול. והוא היה יכול לעשות הרבה. אם ישי היה מתייחס לשירותי הכבאות כמו לישיבה של שס, מצבם היה הרבה יותר טוב. הוא היה יכול למשל להתנות את תמיכת סיעתו בתקציב בפתרון משבר הכבאות. הוא היה יכול לאיים בהתפטרות ובפרישה מהקואליציה. הוא היה יכול ליזום הצעות חוק פרטיות שיחייבו את הממשלה לפעול. אבל ישי לא עשה דבר מכל אלו - ולכן הוא האחראי.

דוח המבקר מגלה, כי הצעד בו מתגאים נתניהו, ישי ושטייניץ - הוספת 100 מיליון שקל לשירותי הכבאות ביולי השנה - נבע במישרין מן הביקורת. 15 יום בלבד לאחר שאנשי משרד המבקר ישבו עם ישי ומסרו לו את הממצאים המתגבשים, הודיע להם שר הפנים שהוא הולך לממשלה עם ההצעה לתוספת התקציב ולהקמת רשות הכבאות (באיחור קל של ארבע שנים, אבל למה להיות קטנוניים). עובדה זו מגלה עד כמה חשובה ביקורת בזמן אמת, ולא כניתוח שלאחר המוות. המסקנה היא, שצריך להמשיך בדרך הזו ולהעמיק אותה. לו אני מבקר המדינה, הייתי מסמן כמה נושאים קריטיים ומקיים בהם ביקורות מעקב כמעט רצופות. למשל: המלחמה בתאונות הדרכים, היערכות העורף לשעת חירום, שירותי הכבאות, מצב מערכת הבריאות. בקיצור: נושאים בהם המחדלים הממשלתיים עולים בחיי אדם. כאשר השרים והפקידים יידעו שהם עלולים לחטוף ביקורת פומבית שנה אחרי שנה, יש סיכוי שיתחילו להזיז את עצמם.

"הדיון במערך הכבאות אינו מוכן לדיון בראשות ראש הממשלה". כך סיכם בנימין נתניהו בדצמבר שעבר את הישיבה שכינס. שלושה חודשים לקח לנתניהו להיענות לבקשתו של אלי ישי לדון במשבר בכבאות. שלושה חודשים, בסיומם קבע שהוא צריך עוד מידע. למה לא לבקש אותו קודם? למה לא לקבל חומר רקע, לבחון מה יש ומה אין, ולהגיע מוכנים לדיון? כי זהו בנימין נתניהו: שלפן. במקום להתכונן מראש למשברים, הוא מכבה שריפות. השבוע נתניהו יצר את הרושם, שהאמירה הזאת נכונה מילולית: אני הבאתי את הסיוע הזר, אני דיברתי עם פוטין, אני שוחחתי עם אובמה, אני אישרתי להביא את הסופרטאנקר, אני הנחיתי, אני קבעתי, אני הוריתי, אני רוצה. אם נתניהו היה משתמש בביטויים הללו לפני כמה חודשים, ייתכן שהיינו היום במקום שונה. אם הוא היה דופק על השולחן ומורה לתת לו פתרונות בתוך שבוע, שבועיים, אפילו חודש - יכול להיות שכבר היו לנו מטוסי כיבוי, ובטוח שלא היה צריך לחפש באינטרנט כדי למצוא מידע על הסופרטאנקר. נתניהו נושא באחריות משום שהמידע על המשבר הונח לפתחו והוא מיסמס את הטיפול בו. נתניהו נושא באחריות משום שהשרים שלו יודעים, שלא צריך לקחת יותר מדי ברצינות את הנחיותיו. הרי מחר יהיה משבר נוסף וראש הממשלה יתעסק בו, ואייל גבאי יקבל את המשימה ה-148 שלו, והוועדה ה-83 תקום, אז מי בכלל יזכור את מה שנאמר אתמול.

בשתי מילים: לא צריך. דוח המבקר פורס תמונה מלאה ועדכנית. מה זה משנה עכשיו, מי אמר מה לפני שמונה או 13 שנים? מה זה משנה עכשיו, האם שר הפנים פלוני עידכן את ראש הממשלה אלמוני? כל הליקויים ברורים, ידועים וחד-משמעיים. תעזבו אותנו מהחקירות, תעזבו אותנו אפילו מהמסקנות; תנו לנו פתרונות מיידיים.

למשרד האוצר יש מילת קסם: רפורמה. בכל פעם שצריך להציל גוף ציבורי כלשהו, מודיע האוצר שקודם כל צריך לערוך בו רפורמה. בנמלים, ברשות השידור, בשירותי הכבאות. ברוב המקרים זה אכן נכון מבחינה עובדתית. הבעיה היא, שהעולם המציאותי שונה מאוד מהתיאוריות הכלכליות. איך אמר רונלד רייגן? "כלכלן הוא מי שרואה משהו שעובד במציאות ואומר שצריך לבחון אם זה נכון גם בתיאוריה". בעולם המציאותי, יש אילוצים פוליטיים ויש ועדי עובדים ויש מקח וממכר ויש הסתדרות. פקידי האוצר אוהבים להתעלם מכל אלו וללכת עם הראש בקיר; במקרים כאלו, יותר סביר שהראש יישבר מאשר הקיר, וכאן מדובר בראש של כולנו. הרפורמות נחוצות וחלקן חיוניות. הימנעות מהעברת תקציבים עד להשגתן היא דרך לגיטימית להשגת שינויים אלו. אך אי-אפשר לגזור דין שווה לרשות השידור ולשירותי הכבאות. לא יהיה שידור ציבורי? חבל, אבל לא נורא. לא יהיו מכבי אש? בני אדם יישרפו למוות. את זה האוצר לא תפס, את זה יובל שטייניץ לא הבין - ולכן גם הוא אחראי.

אחרי שאמרנו את כל זה, הסירו דאגה מליבכם. אף אחד לא יתפטר בעקבות הדוח. הרי האחריות שמטיל המבקר על השרים, ובראשם אלי ישי, היא אחריות מיניסטריאלית. זו לא אחריות אישית, זו ודאי לא שחיתות. מתי לאחרונה ראיתם מישהו אצלנו מתפטר בגלל אחריות מיניסטריאלית? שלא לדבר על הפקידים עלומי השם שמאחורי הקלעים. אין לנו מושג מי באוצר החליט לכרוך את הסיוע התקציבי החיוני לשירותי הכבאות עם ביצוע הרפורמה. אין לנו מושג מי במשרד הפנים לא טיפל בחקיקה הדרושה להקמת רשות הכבאות. אין לנו מושג מי במשרד הביטחון היה אמור לעקוב אחרי המתרחש בשירותי הכבאות. לכן, אין לנו מושג למי לבוא בטענות – ולכן איש לא ישלם את המחיר. קבלו תיקון: את המחיר משלמות 42 משפחות שלא יידעו מזור לעולם. את המחיר משלמות מאות משפחות שבתיהן וזיכרונותיהן עלו בלהבות. את המחיר משלמים מאות עובדים שמקורות פרנסתם נסתתמו. את המחיר משלמים כולנו, על אובדן פנינת טבע נדירה. רק השרים והפקידים חסיני אש.

לכאורה, יש משהו לא הוגן בדוח המבקר על שירותי הכבאות. מיכה לינדנשטראוס עצמו מציין, שכבר ב-1976 המליצה ועדה על שינוי במבנה הכבאות, המלצה שכמובן לא יושמה. ברור לחלוטין שמדובר במחדלים של עשרות שנים. אז מדוע להטיל את האחריות דווקא על אלי ישי, אהוד ברק, יובל שטייניץ ובנימין נתניהו? רק משום שזו המשמרת שלהם? התשובה נעוצה בנקודת המוצא של הדוח. משרד המבקר טיפל בנושא כחלק מן המעקב שהוא עורך אחרי יישום המלצות של דוחות קודמים, במקרה הזה - הדוח על מלחמת לבנון השנייה. לפני שלוש שנים הצביע המבקר על הכשלים הקשים בתחום הכבאות, וכעת בדק מה נעשה. התשובה במילה אחת: כלום. זו הסיבה לכך שהדוח, שנכתב לפני הדליקה בכרמל, מתמקד בהיערכות שירותי הכבאות לזמן חירום ובעיקר למלחמה. זו גם הסיבה שבהחלט אפשר להטיל את האחריות על מי שנמצאים בתפקידיהם הבכירים מזה שנה וחצי, אך לא עשו דבר לתיקון הליקויים.

תראו איזו תופעה על-טבעית: שני שרי הפנים האחרונים, מאיר שטרית ואלי ישי, לא רוצים את האחריות על שירותי הכבאות. שניהם סבורים שמישהו אחר צריך לטפל בהם - משרד הביטחון, המשרד לביטחון הפנים - העיקר שלא הם. וזה כמובן אומר דרשני. מתי לאחרונה ראיתם פוליטיקאי המתנדב לוותר על סמכות, כוח ותקציבים? המסקנה חייבת להיות, ששרי הפנים יודעים היטב שמדובר בצרה צרורה, ולכן הם רוצים שמישהו אחר ישבור את הראש איתה. הם כנראה מבינים שרשות כבאות רצינית תהיה גוף מקצועי, שלא יוכלו לשבץ בה את מקורביהם - אז בשביל מה צריך אותה? העובדה הזאת גם מסבירה מדוע ישי לא נלחם באמת למען שירותי הכבאות. אם הוא ממילא רואה בהם בן חורג שצריך לעבור להורים אחרים, אז חבל על המאמץ. וזה גם מסביר מדוע ישי לא טרח להגיע לחפ"ק ומדוע הטיפול בשריפה הופקד בידי השר לביטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ'. זה גם מסביר מדוע ישי דווקא כן צריך לשאת באחריות. אדוני השר, משרד ממשלתי אינו תוכנית כבקשתך ואינו חומר ביד היוצר. קיבלת את משרד הפנים עם שירותי הכבאות. לא מתאים לך - אל תיקח את המשרד. כן לקחת - אתה אחראי, במיוחד אם מסתבר שהפקרת את החלק שאינך רוצה בו.