לא אחת נאלצת מסעדה ותיקה, המבקשת לשרוד בברנז'ת הקולינריה, לרדת ברמתה ובד בבד גם להוזיל את תעריפיה, רק כדי שקהל-סועדיה הנאמן לא ינטוש אותה. זהו, ככל הנראה, מנת-חלקה של מה שהייתה בעבר מסעדת הגורמה "אושן", שבהרצליה פיתוח (רחוב משכית 30), כאשר החליטה, יום בהיר אחד, להוזיל את תעריפיה בכל ימות השבוע, הגם שלא מדובר, רחמנא לצלן, ב"מכירת סוף העונה".
רק לפני ארבעה חודשים גמרנו עליה את ההלל וגם זיכינו אותה במלוא עשר הנקודות שהגיעו לה. והנה, עכשיו, בצוק העיתים, היא מכריזה, פתאום, על "מבצע מיוחד" של ארוחה שלמה, בת שלוש מנות, במחיר של 89 שקל, אפילו בסופי-שבוע, כשהתעריפים בהם אמורים, בעצם, רק לזנק למעלה.
כבר מהצצה ראשונה בתפריט נאלצנו להנמיך ציפיות. על הנייר אומנם לא חל בו שינוי של ממש מימים עברו, אלא שהתקשינו להאמין שבמחיר המפתה שהוצע לנו, תוכל אכן "אושן" לשמור על איכות מעולה, מה גם שמדובר במנה ראשונה, עיקרית וקינוח, שתמיד היו אצלה אלף-אלף.
פער האיכות מסתבר שהספקות שלנו אכן היו במקומם. בעוד שבכתבה קודמת על "אושן" גמרנו עליה את ההלל, הרי שעכשיו שפכנו עליה ים של קיתונות, רק משום שהפער בין איכות המנות שלה מן העבר לזה של ההווה ממש זעק לשמיים.
מן המנות הראשונות בחרנו בסופלה של כמהין וגבינת-עיזים, עם סלט-נבטים אסיאתי. למרבה האכזבה היא כללה לא יותר מדוגמית קטנה. מאכזבת לא פחות הייתה מנתה של בת הזוג: מרק-סרטנים, שבימיו הטובים היה עשיר בטעמו, בעוד שהפעם הוא שחה כולו בים של שמנת, שהשכיחה ממנו את טעמו המקורי. אחרי ככלות הכל, שמנת אינה יכולה לשמש תחליף או חיפוי לתבשיל איכותי.
שירות מקרטע גם המנות העיקריות טמנו את ידן בצלחת. פילה הבקר, במידה של מדיום-וול, היה סיבי ויבש מדי, ועל-אף הסכין החדה, שבה נעזרנו, ירקנו דם כדי לבצוע אותו לפרוסות. בכבד, שהוגש לצידו, אפשר היה להבחין רק בזכוכית מגדלת. סלט השורשים, שהונח על הצלחת כקישוט, היה תפל בטעמו. גם טעמו של פילה הדג הספרדי המטוגן, עם קלמרי ובייבי-שרימפס, לא הורגש, שוב בשל ים השמנת שבו טבל וטבע על מצע של ניוקי עלוב.
אפילו בקינוחים לא היה כדי לשפר את המצב העגום. מה שאמור היה להיות וניל צרפתי, עם דפי-שוקולד קראנץ' ורוטב של ריבת-חלב, אפילו לא ענה על הציפיות המינימליות שלנו והוחזר לכן אחר כבוד למטבח. הווניל פשוט לא היה צרפתי, דפי השוקולד שחו בעיסה לחה ודביקה, ורוטב ריבת החלב רק שיחק ב"נדמה לי". גם מה שהוצגה ב"קונכיית שוקולד משובח" נותרה ככזו על הנייר בלבד והייתה רחוקה מלהשביע רצון, כשמילוי קרם החלבה, עם סחלב-בוטנים קר, כמעט שלא הורגש.
את האכזבה הגדולה מיהרנו לשטוף בבקבוק גדול של סודה ובאספרסו כפול. בסופו של דבר לא יצאנו מגדרנו גם מהחשבון שהוגש לנו, בסך 234 שקל, משום שהוא, באמת, לא היה שווה יותר; ואם לא די בים האכזבות הזה - גם השירות היה מקרטע.
