אובדן החיים והרכוש, והפגיעה הקשה באחד ממשאבי הטבע המועטים של ישראל בשריפת הענק בכרמל מצדיקים ללא ספק את הדיון הציבורי בנושא בטיחות האש בישראל ובתפקוד נציבות כבאות והצלה. עם זאת, ראוי לדחות לפי שעה את תגובות הבטן המהירות של הדיוטות ופוליטיקאים, שדורשים חיזוק מיידי של הנציבות על-ידי תוספת תקציב, כבאים, מכוניות כיבוי ומטוסי כיבוי, וכמובן עריפת ראשם של ה"אשמים" בשריפה ותוצאותיה הטראגיות. בדיון כזה יש להפנים גם את השינויים המהותיים שחלו בעולם בתפישת ההגנה מפני שריפות, ולהכיר את המסקנות של מחקרים שנעשו בשטח זה בעולם ובארץ.
שריפות מלוות את האדם מקדמת דנא. בעבר הרחוק, הן היו מלוות במספר אדיר של נפגעים ובנזקים כלכליים עצומים. פגיעתן האיומה רוסנה במשך השנים על-ידי תקנות בנייה, הקמת מערכים יעילים של שירותי כבאות, ואימוץ מסקנות של מחקרים במדעי האש והנדסת בטיחות האש. המסקנה החשובה ביותר ממחקרים אלו היא ללא ספק כי יש לתת עדיפות ראשונית למניעת שריפות. במקביל יש לפעול לכיבוי ולמיתון נזקי שריפות בבניינים ובמשאבי הטבע על-ידי תכנון מגובש של אסטרטגיה, תקנות ועקרונות פעולה, וכמובן אכיפתן. כמו-כן, מלמדים מחקרים אלו והניסיון בארצות שונות כי בתכנון בניינים אין להסתפק בתקנות מרשמיות (Prescription Based Standards) המכתיבות את צורת הבניין ואביזריו, כמו למשל, התקנה הדורשת להתקין בחדרי מדרגות פתח עליון לשחרור עשן. במקומן יש לתקן תקנות המתבססות על בדיקה מוכחת של תפקוד הבנייה (Standards), למשל על-ידי מודלים המדמים את תנועת העשן בבניין בעת שריפות.
בעולם מתקנים תקנות כאלו בשיתוף עם מהנדסים וחוקרים בשטח הנדסת מניעת שריפות - Fire Prevention Engineering. זהו מקצוע הדורש 5-4 שנות לימוד לפחות ולא ניסיון קרבי או קורס מזורז, בוודאי שלא ניסיון בכיבוי שריפות. תכנון כזה חייב כמובן להתאים לתנאים המקומיים של האקלים, הבנייה ותרבות המגורים, ויש כמובן לרענן אותו בתמידיות על-מנת להבטיח את יעילותו. ברוח זאת פרסם שירות היערות הפדראלי בארה"ב (US Forest Srevice) באוגוסט שנה זו תוכנית לגיבוש מחודש של האסטרטגיה העוסקת, בין השאר, במניעה ובניתוח היעילות של תגובות לפריצת שריפות ביערות. בישראל לא נעשה מחקר דומה. סביר להניח כי מחקר כזה עשוי היה למנוע או לפחות למתן את נזקי השריפה בכרמל.
לפני כעשר שנים נערך בטכניון, במימון משרד הפנים, מחקר מקיף על בטיחות אש בבניינים גבוהים בישראל. מסקנות המחקר סוכמו במשפט קצר: "המצב הקיים הוא מסוכן ופרדוכסלי, אך הוא טיפוסי למערכות מיושנות הנשענות על תקנות מרשמיות: חלק מן הבניינים הגבוהים שנבנו בעבר והנבנים היום בישראל אינם מוגנים כנדרש בארצות עם תקנות בטיחות-אש מתקדמות. לעומת זאת, הפיקוח על מניעת שריפות מקפיד, ללא פשרות, על התקנת מערכות יקרות, שאינן מתפקדות. יתר על כן, אף כי המערכת מודעת לכך, לא נעשה דבר לשינוי המצב". דוגמה טיפוסית היא "חדר המדרגות המוגן", האמור להבטיח דרך פינוי נקייה מעשן לדיירים מן הקומות העליונות של בניין גבוה בעת שריפה בקומות התחתונות. המחקר מראה בבירור כי חדרי המדרגות המוגנים הנבנים על-פי התקנות המרשמיות הקיימות בישראל אינם מוגנים מפני חדירת עשן. עם זאת, הראה המחקר כיצד ניתן לשפר בקלות את תפקודם של חדרי מדרגות כאלו. למשל, על-ידי פתיחת פתח אוורור בתחתית חדר המדרגות, בנוסף לפתח האוורור העליון, הנדרש בתקנות, והבטחת סגירה של דלתות האש בקומות השונות, שמרבית הדיירים פותחים אותן, על-ידי מנגנון סגירה המופעל בעת שריפה. מסקנות אלו לא אומצו על-ידי הנציבות ולא הובאו לידיעת המתכננים.
ברור מכל אלו כי יש להפוך את נציבות כבאות והצלה לנציבות ארצית המתמקדת בראש ובראשונה במניעת שריפות, וכמובן גם במיתון הנזק של שריפות, הכולל גם את כיבוין המיידי של שריפות. על נציבות זאת יש להטיל את המשימה להכין תקנות תפקוד, שתבטחנה רמה גבוהה של בטיחות אש בישראל. התקנת תקנות כאלו מחייבת כמובן זמינות של מומחים בעלי ניסיון בהנדסת בטיחות אש, ותקציבים לכיסוי עלות הפיתוח של תקנים ותקנות, ולאכיפתן. יתר על כן, היא מחייבת להקנות למתכננים יכולת תכנון המבוססת על העקרונות של הנדסת בטיחות-אש. אין בישראל אוניברסיטה המכשירה מהנדסי בטיחות-אש. אולם, בוגרי פקולטות להנדסה יכולים לסיים במשך שנתיים באוניברסיטאות בחו"ל את לימוד הידע הנדרש במקצוע זה וכמובן לקבל תואר של מהנדס בטיחות-אש. בהתאם יש גם להפוך את שירותי הכבאות המקומיים בישראל לרשות ארצית שתתמקד הן במניעת שריפות והן בכיבוין.
