ב"ה, מוצאי-שבת-קודש פרשת 'ויגש' ה'תשע"א
אזרחים יקרים שלום ושבוע טוב,
רב העיר, השכונה או היישוב בו אתם מתגוררים חתם על מכתב הקורא לא להשכיר או למכור דירות "למי שאינם-יהודים", או "לנוכרים". הרב שלכם מצדיק את קריאתו בכך שמדובר ב"דבר הלכה" שהוא כרב, לא יכול להתעלם ממנו. ייתכן מאוד שהוא מאמין באמת שמדובר בעמדה הלכתית. החותמים נימקו את עמדתם בין השאר גם בהשפעות שליליות של גויים על יהודים, בחשש לנישואי תערובת ועוד. רוב הציבור בארץ הבין שהחותמים מתכוונים לומר שהאיסור חל על ערבים. סביר שבאמת זאת הייתה כוונתם, אבל המכתב מדבר על "נוכרים" באופן גורף.
אם יש ממש בכך שהטיעון של הרבנים החותמים הוא הלכתי הרי האיסור אינו חל על השכרה או מכירה לערבים בלבד אלא לכל מי שאינו יהודי. זה כולל מאות אלפי עולים, אזרחי ישראל, שאינם יהודים לפי ההלכה.
- אם אתם עולים שאינם יהודים על-פי ההלכה - "העמדה ההלכתית" של הרב של יישובכם אוסרת על מכירה או השכרה של דירות גם לכם.
- אם אתם יהודים חילוניים או מסורתיים מחללי שבת בפרהסיא - לכאורה אין לכם כרגע מה לחשוש, מותר להשכיר לכם דירות. אך בעתיד? חלק מהצידוקים "ההלכתיים" מדברים על תרבות שונה, השפעה זרה. יהיו מספיק "מקורות הלכתיים" שיוכלו להתחבר ל"פסקי הלכה" שירחיקו גם אתכם.
- אם אתם יהודים דתיים או חרדים - נפגעתם בעבר ממאבקם של יהודים חילוניים נגד מגורי דתיים וחרדים בקרבתם. האם תעמדו מנגד כאשר עושים זאת לקבוצת אזרחים אחרת? כשלא יהיו בסביבתכם ערבים, עולים לא-יהודים, חילונים ומסורתיים מחללי שבת - אתם תישארו הכתובת היחידה להסתה, לחרם, לנידוי.
אם תשתקו עכשיו, כשמסיתים נגד אזרחים ערבים.
תמשיכו לשתוק כשמסיתים נגד עולים לא יהודים.
תמשיכו לשתוק כשיסיתו נגד יהודים חילוניים.
תמשיכו לשתוק כשיסיתו נגד יהודים מסורתיים.
כשיסיתו נגדכם - לא יהיה מי שיעמוד לצדכם.
קריאות של רבנים לא להשכיר דירות לערבים סותרת את הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית לא פחות ואולי אף יותר מהגדרתה כמדינה דמוקרטית. הרבה כבר נאמר ונכתב על הקלות הבלתי נסבלת שאנו מתירים לעצמנו להתייחס למיעוטים בתוכנו כאילו איננו נושאים מורשת של מיעוט נרדף בארצות הגולה. שמירה על זכויות המיעוט בחברת רוב יהודית ועל אחת כמה וכמה במדינת לאום יהודית ריבונית היא ציווי הלכתי, ערך יהודי, עיקרון לאומי ואינטרס ציוני. הקושי הגדול עם קריאות ההסתה באצטלה הלכתית כביכול היא שהם מתווים "דרך הלכתית" שאינה יכולה לעלות בקנה אחד עם היותנו מדינה ריבונית. גישתם מערערת את תשתיתה של מדינת הלאום. מדובר בהפניית עורף לעמדה ההלכתית של גדולי הרבנים שליוו את הדרך להקמת המדינה כמו הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הראשון לציון הרב הראשי מאיר חי עזיאל ועוד פוסקים גדולים בזמננו שקבעו מפורשות שאין איסור למכור ובוודאי שלא להשכיר דירה או קרקע לערבים תושבי הארץ.
נאמר במדרש הלכה: "אין מושיבין אותו בספר, ולא בנווה רע, אלא בנווה יפה, באמצע ארץ ישראל, במקום שאומנותו יוצאה, שנאמר (דברים כ"ג): עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר באחד שעריך בטוב לו לא תוננו" (ספרי תצא).
על יסוד זה קבעה ההלכה את זכותם של מיעוטים לחיות בתוכנו בשלום ובבטחה, לקבוע את מגוריהם לפי צורכיהם ובחירתם מבלי שיהוו סיכון ביטחוני ומבלי שאנו נפלה אותם או נפגע בהם במעשים או בעלבון מילולי. ההלכה קבעה קשר תלותי בין זכות המגורים לזכות הפרנסה והכירה בזכותם של בני המיעוטים לשפר את מגוריהם ולעבור לשכונה טובה יותר לפי רצונם.
המקורות ההלכתיים הרבים מלמדים שהתורה רואה עצמה אפוטרופסית למיעוט ודאגה להגדיר את זכויותיו בקפידה ולהדגישם, שכן נטיית הרוב היא לקפח את המיעוט. לפי דברי המפרשים נובעת עמדת ההלכה מכמה סיבות:
א. אבן הבוחן לקיומה המוסרי של חברת הרוב היהודית הוא ביחסה למיעוטים בתוכה ובמילים "עכשוויות": אם רצוננו בקיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי עלינו להקפיד הקפדה יתירה על מעמדו וזכויותיו של המיעוט הלא יהודי בתוכנו.
ב. אנו כיהודים התנסינו בחיי-מיעוט ועלינו לגלות הבנה לכאב המיעוט כדברי המחבר בספר החינוך: "והזכיר לנו שכבר נכווינו בצער הגדול ההוא שיש לכל איש הרואה עצמו בתוך אנשים זרים... ובזכרנו גודל דאגת הלב שיש בדבר".
לא עמדה הלכתית הניעה את חותמי המכתב אלא עמדה אידיאולוגית מעוותת באצטלה הלכתית המסכנת את המרקם החברתי ביישובם ובמדינת ישראל כולה.
אסור לשתוק ואי-אפשר לסמוך על מחאתם של אחרים.
השמיעו קולכם נגד מכתב ההסתה. כתבו לראשי הראשות המקומית, השמיעו דעתכם בכל מקום ציבורי. כתבו לרבנים שחתמו בבקשה שיחזרו בהם. כמה כבר עשו זאת. יה"ר שכל השאר יצטרפו למביעי החרטה על המעשה שלא היה צריך להיעשות.
הרב
נפתלי רוטנברג רב היישוב הר אדר
