צריך לשים קץ לאשליות: יחסי ישראל-טורקיה, שעלו על שרטון יישארו ככל הנראה גם להבא בשפל המדרגה. הם לא ישובו לתקנם כל עוד ארדואן יושב על כס השלטון באנקרה.
אסור לשכוח שראש הממשלה הטורקי ומנהיג "מפלגת הצדק" השלטת, הוא קנאי מוסלמי-דתי, שאין לו כל עניין בשיפור יחסיו עם מי שהייתה עד לא מכבר בעלת-בריתו הצבאית.
מעל לכל יש לארדואן מחויבות עמוקה לעולם הערבי בכלל ולאיסלאם הקיצוני בפרט. כמי שרוחש שנאה תהומית לישראל, אך טבעי הוא שבעלי-בריתו האידיאליים הם אירן והחיזבאללה, שאינם מסתירים את שאיפתם המוצהרת להשמיד את ישראל עד היסוד.
שום פיצויים על המשט הטורקי, גם לא כל התנצלות, אילו הייתה, לא יזיזו את ארדואן מעמדתו הנחרצת. הגלגל לא יחזור אחורנית, אף לא בלחצה הכבד של ארצות-הברית עליו.
כוח אבסולוטי בתוך כך צריך לזכור שיותר משטורקיה זקוקה לישראל - זקוקה ישראל לטורקיה, מדינה המצויה במוקד-איזורי אסרטגי. אלא שטורקיה כבר הבהירה, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי לא תתן לישראל גישה למרחק האווירי שלה, גם אם יתעורר הצורך בכך.
אבל שנוא-נפשו של ארדואן איננו רק השלטון הישראלי, כפי שהוא משתדל להעמיד פנים בהצהרותיו. הוא שונא גם את הישראלים עצמם ונוסף לכל הצרות הוא גם שונא את יהודי-ארצו. כל ניסיון לרכך את עמדתו הקיצונית רק יעלה בתוהו.
ארדואן גם איננו זקוק לתיירות מישראל - אגדה שמשום מה מהלכת אצלנו. כמדינה תיירותית מובהקת, מהמובילות בעולם, יש לו תיירים מעל ומעבר, ורק הגרמנים בהמוניהם, הנוהרים לארצו, ממלאים את המכסה הדרושה לה. על כן הוא בז לחרם הישראלי העכשווי על טורקיה.
לישראל לא נותר אלא לחרוק שיניים ולייחל, מהר ככל האפשר, לחילופי-שלטון. לרוע המזל, אלה אינם נראים כרגע באופק, כי כוחו של ארדואן בארצו הוא ממש אבסולוטי.