בשבועות האחרונים הספידו הדיווחים העיתונאים את השליח המיוחד למזרח התיכון ג'ורג' מיטשל. דווח כי הוא עומד לסיים את שליחותו בגלל כישלונו לקדם את השיחות בין ישראל לפלשתינים וכי הוא יוחלף על-ידי הדיפלומטים האמריקנים הוותיקים דניס רוס או מרטין אינדיק.
למרות דיווחים אלה ממשיך הסנטור לשעבר ג'ורג' מיטשל במלאכת התיווך בין שני הצדדים. והוא חוזר לאזור המזרח התיכון.
השאלה ההגיונית המתבקשת כעת היא: אם ארצות הברית נכשלה במאמציה לשכנע את ממשלת נתניהו להסכים לשלושה חודשים של הקפאת בנייה בהתנחלויות, כיצד בדיוק היא אמורה להצליח לשכנע אותה להסכים לשרטט את גבולותיה של המדינה הפלשתינית העתידית מבלי שנפתרו סוגיות הליבה האחרות: סידורי הביטחון, ירושלים, המים, הפליטים וההתנחלויות?
התשובה לדעת הפלשתינים ומדינות ערב היא ברורה: הדרך היחידה לשכנע את ממשלת נתניהו היא להפעיל עליה לחץ מדיני חזק.
ממשל אובמה מנסה להפיח חיים בערוץ הישראלי-פלשתיני ולהראות לעולם כי הוא עדיין מי שמנהל את העניינים ופורס את חסותו על תהליך השלום. הוא ינסה כעת להכניס את שני הצדדים עמוק לתוך נושאי הליבה של הסכסוך ולהציג עמדות ברורות וענייניות.
לפלשתינים אין שום בעיה להציג את עמדותיהם, הם רוצים את הכל ללא שום נכונות לפשרות: מדינה פלשתינית בגבולות 67 כולל מזרח ירושלים, ריבונות פלשתינית על הר הבית, חזרת חמישה מיליון פליטים לתחומי מדינת ישראל ושליטה פלשתינית מלאה על "אקוויפר ההר" המספק מים לכל תושבי מדינת ישראל.
אלו העמדות שהם מציגים בפני ממשל אובמה.
ישראל איננה מציגה עמדות ברורות. ראש הממשלה נתניהו איננו יכול לבצע "התאבדות פוליטית". בשלב הזה כל הצגת עמדות מפורטות בנושאי הליבה כולל שרטוט מפת המדינה הפלשתינית תביא לפירוק הקואליציה שלו. לכן הוא שומר את קלפיו צמוד לחזהו. לכן הסכים נתניהו לומר עד עכשיו לאמריקנים וליו"ר הרשות הפלשתינית
מחמוד עבאס כי הוא מוכן להקמתה של מדינה פלשתינית מפורזת אך סירב לשרטט את גבולותיה.
הפלשתינים מאוכזבים מאוד מהנאום שנשאה שרת החוץ האמריקנית
הילרי קלינטון ב"פורום סבן" שבו הודיעה על "המתווה האמריקני החדש" בערוץ הפלשתיני-ישראלי ועל חזרתו של השליח מיטשל למסעות הדילוגים במזרח התיכון. יאסר עבד רבו, מזכיר הוועד הפועל של אש"ף אמר כי "בנאומה של קלינטון לא היה שום דבר חדש שמעיד על יותר רצינות מצד הממשל לפתור את הסכסוך הישראלי פלשתיני". מה שהרגיז מאוד את הפלשתינים היה המשפט שאמרה קלינטון כי "אי-אפשר לכפות הסדר על הצדדים". הם רואים בכך נסיגה בעמדה האמריקנית והתחשבות בישראל.
בכיר פלשתיני אמר לי: "ארצות הברית נתנה לישראל את הזכות להטיל וטו על התהליך המדיני". הפלשתינים היו רוצים לראות את הקהילה הבינלאומית מתגייסת כדי להטיל סנקציות על ישראל כפי שנקטה נגד עירק במלחמת המפרץ הראשונה, נגד יוגוסלביה ונגד דרום אפריקה.
הפלשתינים מעודדים מגילוי הדעת שעליו חתמו 26 מנהיגים אירופאים לשעבר הקורא להטיל סנקציות על ישראל בגלל שהיא מפרה את החוק הבינלאומי. אישים ברשות הפלשתינית טוענים כי אירופה יכולה לעשות הרבה במקום שבו נכשלה ארצות הברית. הם דורשים להפעיל לחץ ערבי על מדינות אירופה כדי שיטילו על ישראל סנקציות כלכליות.
בינתיים ממשיכים בכירי תנועת הפת"ח בהשמעת איומים על ישראל. ד"ר מחמד אשתייה, חבר הוועדה המרכזית של הפת"ח אומר כי אם יכשל המשא-ומתן ייפנו הפלשתינים לישראל בדרישה כי תיקח את האחריות על גורלם ותנהל את חייהם לא רק בתחום האזרחי אלא בכל התחומים.
בהעדר האופציה הצבאית לנצח את ישראל מנסים הפלשתינים להפחיד את ישראל בדרישה להקים מדינה אחת דו-לאומית שבה הם יקבלו זכויות שוות כמו האזרחים הישראלים.
השליח המיוחד ג'ורג' מיטשל ינסה לשכנע את הפלשתינים לחידוש "שיחות הקרבה" עם ישראל. ההנהגה הפלשתינית מקיימת התייעצויות פנימיות ומחרתיים תתכנס בקהיר ועדת המעקב של הליגה הערבית כדי לדון בהצעה האמריקנית החדשה להניע את התהליך המדיני. בפניו של השליח מיטשל ניצבת משימה קשה מאוד.
עד כה הייתה שליחותו באזור בבחינת "כישלון אחד גדול". במצב כזה הנטייה של הצדדים הניצים היא תמיד "להאשים את השליח". האמת היא שג'ורג' מיטשל מייצג רק את המדיניות הכושלת והנאיבית של הנשיא אובמה במזרח התיכון, הוא "השליח של אדוניו".
ההערכה בעולם הערבי כרגע היא שהפלשתינים יסרבו לשוב ל"שיחות הקרבה" ויבקשו גיבוי ערבי לעמדתם.
היעד הבא שלהם יהיה כנראה לנסות להפעיל לחץ על ממשל אובמה להכרה אמריקנית במדינה פלשתינית בקווי 67 או לפחות לקבל ערבויות אמריקניות כי המשא-ומתן חייב להסתיים בתוצאה הזו.
