לאחרונה קיבלתי מכתב חריף מראש לשכת עורכי הדין שעניינו גינוי חריף למכתב הרבנים האוסר למכור או להשכיר דירות לערבים אזרחי ישראל. מכתב הרבנים עורר סערה רבתי וגונה על-ידי ראש הממשלה, נשיא המדינה ונכבדים נוספים. למען הסדר נציין שוב כי תוכנו של מכתב הרבנים מנוגד עקרונית לחוק בישראל המאפשר כעיקרון עסקות מקרקעין בין כלל תושבי המדינה (בחריגים משמעותיים שלא נדון בהם כאן) ולתפיסת השוויון ואיסור ההפליה המקובלת בה.
עד כאן הכול בסדר ולו היה ראש הלשכה מצטרף לדברי הגינוי שנשמעו, ניתן היה אפילו לברך על כך. עמדת הרבנים קרוב לוודאי תואמת את ההלכה, אך עמדת המשפט הישראלי אינה עמדת ההלכה ואת זאת חובה היה להבהיר ובכך להסתפק כל עוד אין כותבי המכתב גולשים לתחום הפלילי.
כהקדמה ראש הלשכה שלי מציין במכתבו כי "כמי שעומד בראשה של הלשכה מזה כשלוש שנים וחצי, לשכה המייצגת קרוב לחמישים אלף עורכי דין, השתדלתי לרוב להימנע מלפעול או מלהתבטא באופן שעשוי לייצג רק חלק יחסי מחברי הלשכה ומחברותיה, גם אם גישה מנהיגותית זו אינה בהכרח נכונה".
הימנעות שיטתית מהבעת דעה שנויה במחלוקת מבטאת ללא ספק חכמה פוליטית מצידו של ראש הלשכה ובמיוחד אם יש מקום "לחשד" מסוים שהשקפותיו והשקפות סיעתו סוטות שמאלה מהשקפות הזרם המרכזי בחברה הישראלית. מאידך, ספק רב בעיניי אם ניתן לקרוא להימנעות כזו "גישה מנהיגותית", לפחות לא על-פי המבחן המקובל להגדרת מנהיגות. אף על-פי כן לא הייתי בא בטרוניה, לשכת עורכי הדין הינה ארגון מקצועי וראש הלשכה ראוי לו שיתרחק מנושאים פוליטיים השנויים במחלוקת. אף אחד אינו מצפה מראש ארגון מקצועי למנהיגות לאומית.
עד כה עו"ד גיא-רון הקפיד שלא להיכנס לשדה המוקשים של המחלוקת הציבורית. לעתים לטעמי אפילו הקפיד מדי. כאשר בית המשפט העליון היה נתון למתקפה רבתי בפרשת השוטר שחר מזרחי, שעונשו הוחמר משום שירה מקרוב בגנב רכב שניסה להימלט, ציפיתי שראש הלשכה, ע"פ עמדותיו הידועות בנוגע לשלטון החוק, ישמיע קולו ויתמוך בבית המשפט העליון מול צונאמי תקשורתי עוין. גם במקרה זה תבונתו הפוליטית של מר גיא-רון ניצחה, הוא ידע שאין תועלת לעמוד מול הסערה ונאלם דום.
נחזור למכתב הרבנים - ראש הלשכה, שהגיב רק לאחר שהנשיא וראש הממשלה השמיעו את דברם, אינו מסתפק בגינוי המכתב, אלא הוא בוחר להצטרף לאלו הטוענים כי המכתב הוא לא פחות מאשר ביטוי לגזענות "האמירות במכתב ובהקשרו, הקוראות שלא להשכיר או למכור דירות לערבים, הינן אמירות גזעניות. אי-אפשר לתאר אותן אחרת".
ראוי היה שראש הלשכה יקדיש מזמנו המצומצם להכנת שיעורי בית בטרם ייצא בהכרזות כאלו. קיימת הלכה בסיסית ביותר במסגרת הלכות יישוב ארץ ישראל שאין למכור ויש הפוסקים אף להשכיר
דירה לנוכרי בארץ ישראל. מצווה הלכתית זו, שיש מוסמכים הרבה יותר ממני לבארה ולהציב גבולותיה, אינה מצויה, למיטב ידיעתי, במחלוקת ממשית בין פוסקי ההלכה. הרבנים שחתמו על המכתב הביעו עמדה הלכתית - עמדה היונקת מתפיסת קדושתה של הארץ על-פי ההלכה וחובותיו של כל יהודי הנובעות מכך.
הלכה זו עוצבה ונקבעה לפני אלפי שנים הרבה בטרם המונח גזענות בא לעולם. היא מבטאת תפיסה דתית עמוקה שארץ ישראל יועדה לעם ישראל ולו בלבד ועל כל יהודי מוטלת החובה שלא להעבירה לרשות נוכרים. כל ניסיון לטעון שעמדת הרבנים גזענית משמעו לקבוע שההלכה היהודית כפי שעוצבה במשך אלפי שנים היא גזענית וקביעה כזו היא הבל הבלים באשר היא מעמתת תפיסות חילוניות מודרניות של שוויון עם אמונות והשקפות שנוצקו אלפי שנים לפני כן. בכלל במונח גזענות נעשה שימוש אינפלציוני ממש ,בחלקו לצורך מניפולציות פוליטיות, והתוצאה ההכרחית היא זילות המאבק בתופעה.
משום מה מתגנב חשד לליבי כי לו הייתה קבוצת חכמי דת מוסלמים, אזרחי ישראל, יוצאת בגילוי דעת לפיו אין למכור קרקעות ליהודים [האיסור קיים ברשות הפלשתינית ובמדינות ערביות בחוק החילוני והוא מקובל גם כאיסור דתי] שכן האיסלאם אוסר זאת, לא היינו מקבלים מכתב נזעם מראש הלשכה. אכן מכתבו של ראש הלשכה יסייע בפועל לתהליך הדה-לגיטימציה של הציונות ולא רק של היהדות מאחר שהאיסור להעביר זכויות בקרקע ללא יהודים אינו רק המצאה של מכתב הרבנים ויש לו כידוע עיגון בנורמות חילוניות למהדרין. הכרז על הרבנים כגזענים ותוכל גם להכריז על המוסדות הציוניים המרכזיים כגזענים ובראשם, כידוע, הקרן הקיימת לישראל. בשלב הבא ניתן יהיה לאמץ את החלטת האו"ם המפורסמת לפיה הציונות היא אחת הצורות של הגזענות.
השנה שנת בחירות בלשכת עורכי הדין ואני מניח שראש הלשכה מבקש לרמוז לתומכיו שהוא לא בהכרח ימשיך לנקוט גישה מנהיגותית או ממלכתית ובכוונתו להביע את עמדותיו בסוגיות הפוליטיות השנויות במחלוקת. ייתכן שמוטב כך. אולי עדיף שהוויכוח הרוחש בלשכה מתחת לפני השטח יתקיים בגלוי ויובהרו גם הנאמנויות הפוליטיות הכלליות של המועמדים השונים ובראש ובראשונה אלו של ראש הלשכה.
כיום (וזו עובדה די ידועה) נשלטת הלשכה על-ידי קואליציית שמאל מתומכי מרצ ועד תומכי בל"ד. אם לשכת עורכי הדין היא רק ארגון מקצועי א-פוליטי אין הדבר מעלה או מוריד, אולם כאשר מתכוונת הלשכה לחרוג מתפקידה המקצועי ולחדור למגרש הפוליטי אזי מוטב לברר מהן העמדות הפוליטיות המדויקות של המתמודדים על הנהגתה והאם הן מתיישבות עם העמדות הפוליטיות של רוב החברים בלשכה.
