האסון הבא לא יבוא במפתיע ולא יעלם וישאיר לנו את הנזקים, האסון של מערכת החינוך מחלחל לאט ונרגיש אותו למשך דורות. אבל יש מקום לעשות מעשה, להפסיק לסמוך על הפוליטיקאים שלנו שדואגים בעיקר לעצמם, אלא להתחיל לעשות. למעשה רבים מאתנו כבר עושים את זה בלי משים. רבים מהאזרחים בני שכבות הביניים ומעלה, שולחים את ילדיהם לשעורים פרטיים, חוגי העשרה, השלמות, ועוד שמות יפים לתעשיה המכפה על המחדלים של מערכת החינוך.
זו למעשה הפרטה של מערכת החינוך ללא בקרה וללא הובלה וניהול. רק בשביל לעמוד בסטנדרטים של בחינות הבגרות. הסטנדרטים של בחינות הבגרות יורדים עם השנים כי כך לכאורה אפשר להציג שיפור בהשגים לטווח קצר. כולם מבינים את המשמעות כשבודקים את הממצאים על-פי פרמטרים בינלאומיים. אין טיפוח של החלשים, אין עידוד לחזקים כל אחד בתחומו. אין עידוד למצויינות בספורט, במחול או בנגרות.
בתחום הכבאות שעלה לכותרות לאור האסון בכרמל, יודעים כולם שהמערכת חולה מן היסוד, כל אחת מ 24 מרשויות הכיבוי היא אמצעי לפוליטיקאים לעשות נפשות אך אין בזה דבר וחצי דבר עם כיבוי אש והצלה. הכסף נשפך על שכר והטבות לכבאים ולמקורבים.
ובתחום החינוך, על-פי נתוני משרד הממשלה, תציב משרד החינוך השנתי הוא כ-35 מיליארד שקלים. יש מעל ל 100 אלף משרות הוראה מלאות וכ-54 אלף כיתות לכ-1.5 מיליון תלמידים. לכאורה מצב סביר, כמעט שתי משרות הוראה לכיתה, פחות מ 30 תלמידים בכיתה. אך זו הבעיה של הסטטיסטיקה, אפשר לטבוע בבריכה בעומק של 10 ס"מ.
הילדים באוכלוסיה המוזכרת למעלה, זו המשקיעה את מיטב כספה בחוגים ובהעשרה לומדים 40 ילדים בכיתה עם יחס מורה כיתה נמוך בהרבה. ישנם מנהלי בית הספר (גם מהמכובדים והנחשבים) שמשקיעים מחשבה רבה ויצירתיות איך להפוך שעת משרת מורה לשעה ללא תלמידים, כי זה עושה טוב ליחסי העבודה בבית הספר. ההורים ישלימו את השאר והדבר לא יתבטא בתוצאות של בית הספר.
לאחרונה הוזכרה בתקשורת התופעה של התרבות בתי הספר הפרטיים. אין ספק שזו תופעה בעייתית במדינה סוציאליסטית. חינוך פרטי אליטיסטי הוא בעייתי מבחינה ערכית. אבל אם נביט נכוחה, נבין שגם כאן התמונה האמתית לא מוצגת. מדינת ישראל ממנת חינוך פרטי של המגזר החרדי, בסכומים גדולים. מגזר זה מכיל כיום 50% מהתלמידים בבתי הספר היסודיים היהודיים. כך מוסברת הסטטיסטיקה של כמות משרות המורים לעומת כמות הכיתות.
במגזר זה לומדים מעט תלמידים בכיתה, עם תשומת לב רבה לכל תלמיד. מקפידים על קוצו של יוד בחינוך לערכים (לא, לא אלה של המדינה, אלא של העדה החרדית המקפידה להפלות בין ספרדים לאשכנזים ובין כאלה שסומכים על רבנות א' ולא על רבנות ב'). בבתי ספר אלה, לא לומדים את לימודי הליבה, ולא מבזבזים זמן על הכנה של התלמידים להיות בעלי יכולות לפרנס את עצמם בבגרותם.
למרות זאת, יש וצריך מה לעשות, הפתרון טמון בידנו, לכאורה להשלים את ההפקרה של ילדינו בכוחות עצמינו. להקים מסגרת חינוכית משלימה בתוך בתי הספר הקיימים. לא בתי ספר פרטיים אליטיסטיים, אלא מסגרת לימודים משלימה לתוכנית הלימודים החסרה של משרד החינוך.
איך עושים את זה? ההורים של בתי הספר יקימו עמותה למטרה זו. עמותה זו, נגייס את כספי ההורים שמתבזבזים במערכת חוגים והשלמה פרטית, במסגרת מבוקרת ומנוהלת על-ידי ההורים בתאום עם הנהלת בית הספר. במסגרת זו, יקדישו את הדרוש לכל תלמיד. יתמכו באלה שזקוקים לתמיכה ויעודדו ויקדמו את אלה שמבזבזים את זמנם בבית הספר. מסגרת שתעניק את ההשלמה לבית ספר בכל הקשור ללימוד נושאים הקשורים בתרבות העולם המערבי. ההורים ישאו בנטל, כאן אין בשורה, אבל זה טוב יותר ממערכת חינוך כושלת או מערכת חוגים ושעורים פרטיים פיראטית.
