דיירי מגדלי הצמרת, רובם בעשירון העליון, ירוויחו בגדול מאסון השריפה בכרמל. לפני השריפה בכרמל היו דיירי מגדלי המגורים בהלם מהשריפה במגדל שלום. לפתע התגלה להם אז כי למכבי האש בישראל אין ציוד המאפשר הגעה לגובה מעל לקומה ה-12. במגדל שלום האש הייתה בשלוש הקומות העליונות, וניתן היה להגיע אליהן במעליות מקומת הקרקע. אולם אם האש הייתה מתפשטת לקומות נמוכות יותר, לא היה מה לעשות.
יש בארץ כמה מאות מגדלי מגורים שגובהם מעל 12 קומות. שריפה בקומות מעל ה-12 בכל אחד מהם, היא גזר-דין-מוות על כל הנמצא בקומות הגבוהות. דיירי העשירונים העליונים נהרו בעשר השנים האחרונות למגדלי מגורים, שצצו כפטריות בערי ישראל. הם נטשו את הווילות בשכונות המעמדות העליונים, מסביון ועד כפר שמריהו. הסיבה לנדידת העשירים הייתה הגידול באלימות ובפשיעה במדינה. מי שגר בווילה על הקרקע חשוף לאלימות, גם אם ביתו יהיה בונקר גרעיני. הוא יחשוש לשבת במרפסת או בגינה, יחשוש מהיציאה מהבית ומהכניסה אליו. לא כל אחד יכול ומוכן להשקיע את הסכומים הנדרשים למיגון יעיל.
החיים במגדלי מגורים בטוחים הרבה יותר מפני אלימות חברתית. יש שומרים בכניסה, בחניון, בקומות. יש מצלמות בכל מקום. הדייר משלם כמה אלפי שקלים לחודש לאחזקת הדירה, ומקבל הגנה טובה יותר מאשר בווילה צמודת הקרקע.
הכל נראה טוב עד לשריפה במגדל שלום, שהבהירה לכל הגרים במגדלים כי אין להם כל הגנה מאלימות האש. אם מי מהם חשב שניתן לשפר את בטיחות הבניין, ואולי להשתתף במימון, הרי ששריפת הכרמל הפכה זאת למיותר. השיפור במצב מכבי האש יהיה דרסטי. לדיירי מגדלי הצמרת יש די השפעה לדאוג כי שיקום מכבי האש יכלול ציוד ואימון מיוחדים לבניינים רבי-קומות. המדינה, בתירוץ של דאגה לכל אזרחיה, תממן מה שהיו צריכים לעשות יזמי המגדלים והדיירים בהם.