תהליך החקיקה והביצוע של חוקים בישראל הוא תהליך פגום, שמונע בעיקר מאינטרסים כלכליים, ופחות מאינטרסים ציבוריים, שאמורים להנחות אותו. חברות לובי שנשכרות על-ידי חברות כלכליות הן אלה שמניעות את התהליכים וקובעות את סדר היום בתהליכי החקיקה והביצוע בישראל, כאשר הן מסתירות את האינטרס הכלכלי מעיניו של הציבור. חברי הכנסת ומקבלי ההחלטות משתפים פעולה עם חברות הלובי הללו, ופועלים רק כאשר מופעל עליהם לחץ, בלי שהם מתחשבים מספיק באינטרס הכללי של הציבור, שאותו הם אמורים לייצג. כך נוצר בישראל מצב שבו חוקים שמקבלים תמיכה מלוביסטים וחברות כלכליות מקודמים ומוצאים אל הפועל, ואילו חוקים שאין להם תמיכה חיצונית, ואין להם אנשי לובי שיקדמו אותם, הופכים ללא רלוונטיים, גם כאשר מדובר בחוקים שאמורים להציל חיים.
דוגמה מאלפת לאופן הלקוי שבו נחקקים ומיישמים חוקים בישראל היא חקיקת "חוק מכשירי ההחייאה", שבו נקבע שיש להציב מכשיר החייאה במקומות ציבוריים. החוק שזכה לתמיכה בבית המחוקקים, וקודם על-ידי מספר חברי כנסת, הובא לכנסת בעיקר בזכות פעילות חברת "מדטרוניק" (Medtronic) האמריקנית, שהיא חברה ותיקה בייצור של ציוד רפואי. חברת מדטרוניק, שניסתה לשמור על חשאיות בכל הקשור למעורבות שלה בחקיקת החוק, שכרה חברת לובי מקצועית, בשם "
גלעד", כדי לעזור לה לקדם את החוק, וחברת הלובי הפעילה לוביסטים ואנשים מקורבים לחברי הכנסת, כדי לחוקק את החוק. תהליך החקיקה אומנם לקח זמן, אבל ההצלחה של חברת "גלעד" הייתה מסחררת, והחוק עבר בכנסת כבר בשנת 2008, כשישראל היא המדינה הראשונה שבה נחקק חוק מסוג זה.
חקיקת החוק המהירה לא הובילה לצעדים מעשיים, כאשר למרות שנקבעה מסגרת זמנים של שלושה חודשים לביצועה החוק, אין סימן עד היום ליישום שלו. הנושא עלה לסדר היום הציבורי מספר פעמים בתקשורת, אבל עד היום הציבור לא יודע מדוע, ואיפה תקוע היישום של החוק. התשובה לשאלה זאת קשורה להליך נוסף, שהתרחש מאחורי הקלעים, כשחברת מדטרוניק, שפעלה כדי לייבא את המכשיר לישראל, נתקלה בבעיה לייצא את המכשירים מארה"ב. הסתבכות של החברה בהשגת רישיונות מה-FDA, גרמה לכך שהרשויות עקבו מתן אישור ליצוא המכשירים שייצרה החברה. החברה לא הצליחה לפתור את הבעיות הללו במשך שנתיים, ולאחר שהבינו בחברה שמתחרים אחרים נכנסו לשוק בישראל, וראו שהשוק הפך לתחרותי מדי, הם ויתרו על המעורבות שלהם ביישום החוק. ברגע שחברת מדטרוניקס איבדה אינטרס כלכלי והפסיקה את פעולת הלוביסטים, נתקע גם הביצוע של החוק, בטענות שווא של משרד האוצר ומשרד התמ"ת, שמעקבים את יישום החוק בעיקר בגלל ויכוחים על נושאים תקציביים.
מהסיפור הזה על החקיקה של החוק קשה לומר האם באמת נחוץ להוציא מיליוני שקלים על מכשירי החייאה, במקום להשקיע את הכסף במוצרים רפואיים מצילי חיים אחרים, אבל כן אפשר לומר שתהליך החקיקה והביצוע של חוקים בישראל אינו עובד כראוי. היכולת של חברות כמו מדטרוניקס לדאוג לכך שחוקים שמשרתים אותם יעברו בכנסת, והיכולת שלהם גם להפיל את אותם חוקים, כאשר אין להם יותר אינטרס כלכלי בהם, צריכה להדליק אור אדום, כי יכולת כזאת מעידה על כך שבישראל גם בעניינים של חיים ומוות, האינטרס הכלכלי הצר הוא זה שגובר על האינטרס הציבורי.
נבחרי הציבור בישראל צריכים ללמוד מהסיפור הזה, ולזכור שעליהם בלבד מוטלת האחריות לבחון ולקדם חוקים שמשרתים את הציבור הישראלי, כשאסור להם להשאיר את העבודה לקבוצות הלובי, שמשרתות רק את האינטרס הצר של החברות הכלכליות במשק.
