עקיבא אלדר מאוכזב מעריקאת

עקיבא אלדר, עיתונאי בכיר בעיתון הארץ, הפועל במשך שנים לקידומו של הסדר מדיני על בסיס של שתי מדינות, מביע אכזבה מרה מהמנהיגות הפלשתינית, אשר עודנה דבקה במימוש תביעת השיבה של מיליוני הפליטים הפלשתינים לשטח ישראל, שמשמעותה חורבן של מדינת ישראל כמולדת של היהודים. במאמר משותף לעקיבא אלדר וקרלו סטרנגר, בעיתון הגארדיין הבריטי (14.12.10) תוקפים השניים את מאמרו של סאיב עריקאת, ראש צוות המו"מ הפלשתיני, באותו עיתון (10.12.10), בו הבהיר, כי לא ייכון הסכם שלום יציב ללא מימושה של זכות השיבה. אלדר וסטרנגר תובעים מהמנהיגות הפלשתינית להבהיר היטב את עמדותיה ודרישותיה מישראל בנוגע לבעיית הפליטים והם מזהירים, כי עמדות עריקאת עשויות לחזק את חוגי הימין בישראל, העשוי לטענתם, לומר שאזהרותיהם בנוגע לשאיפה הפלשתינית להשתלט על כל הארץ היו נכונות. להלן תרגום קטעים נבחרים משני המאמרים, ומומלץ בחום לקוראם בגרסתם המלאה: עריקאת: אין שלום ללא מימוש זכות השיבה "למרות מה שגורמים ישראלים היו רוצים שהעולם יאמין, סוגית הפליטים הפלשתינים איננה עניין אקדמי, אשר פתרונה השנוי במחלוקת יהיה עם חלוף הזמן ויצירת עובדות בשטח ע"י ישראל... העובדה שישראל נושאת באחריות ליצירת [בעיית] הפליטים הינה מעבר לכל ויכוח... כיום הפליטים הפלשתינים מהווים יותר משבעה מיליון נפש בעולם, 70% מכלל האוכלוסיה הפלשתינית. "התעלמות מהזכויות החוקיות הלגיטימיות המקודשות בחוק הבינלאומי, בעוול הברור שנגרם להם בעקירה המתמשכת ובשאיפתם לשוב למולדתם תביא בוודאות לכך שכל הסכם שלום שייחתם עם ישראל יהיה לגמרי רופף. בהתאם להסכמים בין ישראל לערבים המבוססים על החלטות האו"ם - בעיקר הסכמי קמפ דיוויד בין ישראל למצרים המבוססים על הנוסחה של 242 בדבר אדמה תמורת שלום - החלטה 194 חייבת לספק את הבסיס ליישוב סוגית הפליטים. "לשיבה ולפיצוי כסעד על-פי בחירה קיים תקדים בינלאומי איתן... בבוסניה ובפלשתין, שיבת הפליטים נחשבת באופן מוחלט כהכרחית ליציבותו של השלום. כל הסכם אשר לא יכבד את זכויות הפליטים ייחשב כנושא את הזרע של כישלונו הבלתי נמנע. כאשר המו"מ יתחדש פעם נוספת, אסור לעולם לנטוש את הפליטים של פלשתין או לנסות לכפות על נציגיהם לעשות כן. "הכרה של ישראל בזכויות הפליטים והסכמתה להעניק פיצוי ואפשרות בחירה ראויה לפליט בנוגע למימוש זכויות אלה לא תשנה את המציאות במזרח התיכון בן לילה, ולא תוביל למשבר קיומי עבור ישראל. היא בוודאות תסמן את תחילתה של מציאות חדשה שלא תהיה עוד נטועה בדיכוי, שלילת זכויות ואפליה. במילים אחרות, היא תוביל לשלום בר קיימא, סוג של שלום אשר חזה לורד ברנדוט ומעורר תקווה אצל פלשתינים וישראלים כאחד". עקיבא אלדר וקרלו סטרנגר: המנהיגות הפלשתינית

צריכה להבהיר עמדתה ולקבל החלטה אמיצה "שני כותבי המאמר תומכים זה מזמן במדינה פלשתינית, זמן רב לפני שאש"ף וישראל נפגשו. תמיד הכרנו בסבל הפלשתיני, מעולם לא סברנו שהכרה בנכבה הפלשתינית אינה עולה בקנה אחד עם עמדתנו האיתנה שישראל היא המולדת של היהודים. "שנינו מאמינים שהדרך היחידה לשלום הינה דו קיום בכבוד של יהודים ופלשתינים. אנו מתנגדים למדיניות ההתנחלות של ישראל, אותה אנו רואים כבלתי צודקת ומכשול לשלום ואנו סבורים, כי מזרח ירושלים צריכה להיות בירת פלשתין. ואולם, אנו מוטרדים מאוד מההצהרות, כמו המאמר של סאיב עריקאת, אשר נדמה שגורמות לשלום להיות בלתי אפשרי אפילו לאנשים ליברלים כמונו. "הגיע הזמן שהפלשתינים יכירו בכך שהם אינם עוד קורבנות של ההיסטוריה, אלא גורמים חופשיים אשר צריכים לקבל החלטות. התמיכה הבינלאומית במדינה פלשתינית מעולם לא הייתה כל כך חזקה, וזה רק עניין של זמן עד אשר היא תוכר במישור הבינלאומי בגבולות 1967. בחזרה בדרך מיוחדת של ההיסטוריה, העצרת הכללית של האו"ם עשויה פעם נוספת להכיר בקרוב בחלוקה של פלשתין, והפעם כדי להגשים את השאיפה של העם הפלשתיני. "זה הרגע בו המנהיגות הפלשתינית חייבת להימנע מחזרה על הטעות של 1947, כאשר היא דחתה את החלטת החלוקה המקורית, ולהבהיר שהיא באמת ובתמים מקבלת את זכות הקיום של ישראל כמולדת של היהודים. "לפיכך, ברגע היסטורי זה, מאמרו של עריקאת הינו מאכזב. הוא אינו רק אדם פרטי, אלא ראש צוות המו"מ של הרשות הפלשתינית והוא מכיר היטב את ישראל והדינמיקה הפנימית שלה. הוא יודע שהעלאת זכות השיבה בעיתוי הנוכחי משחק לידיו של [חוגי] הימין הישראלי: הם יוכלו לומר: "תמיד אמרנו לכם: הפתרון של שתי מדינות הוא רק מזימה פלשתינית לספח את המדינה היהודית למדינה הפלשתינית הגדולה". "למה סאיב עריקאת מתכוון כאשר הוא דורש מישראל להכיר בזכות השיבה הפלשתינית? אם משמעות הדברים שישראל תישא באחריות לטרגדיה הפלשתינית ותעניק בעיקר פיצוי, אזי מדובר בהזדמנות ריאליסטית ליישוב הסכסוך. "ואולם, אם הניסוח של עריקאת אינו מבשר טוב: כאשר הוא אומר שההכרה הישראלית בזכויות הפליטים "לא תשנה את המציאות במזרח התיכון בן לילה", הוא צועד לעבר החששות העמוקים ביותר של הישראלים. עריקאת אינו יכול לומר בתום לב שהדבר "לא יביא למשבר קיומי עבור ישראל", שכן הוא רומז שבעבור הזמן, ישראל תיעלם ולא תהיה עולד מולדת ליהודים, שכן מעבר לנקודה מסוימת היהודים יהיו מיעוט בגבולות שלפני 1967. "לכן, אנו קוראים להנהגה הפלשתינית להצהיר באופן ברור מהן דרישותיה המדויקות. הן חייבות להיות פחות מעורפלות מאשר שתי המשמעויות הגלומות בזכות השיבה שהיא מאמצת. על שאלה זו העתיד של כל האזור עומד ואין זו סוגיה שישראל צריכה לקבל החלטה. זה הזמן שהפלשתינים יכירו בכך שהעתיד של האזור נמצא בידיים שלהם".