תקציב המדינה הוא פירוט ההוצאות של כולנו, של כל מי שמשלם מיסים במדינה הזאת. ההיגיון הפשוט אומר, שיהיה מותר לנו - או לפחות לנציגינו שבכנסת - לדעת לאן הולך כל שקל. אבל ההיגיון הזה לא עובד במשרד האוצר, המעביר לכנסת רק פירוט עד רמת האגפים במשרדים. מה קורה הלאה, כמה כסף מקבל כל בית ספר וכמה תקציב מופנה לכל מחלקה בבית חולים, את זה האוצר שומר קרוב-קרוב לחזה שלו. כן, אותו משרד שדורש תמיד לדעת את כל הפרטים ונכנס לוורידי המשרדים האחרים עד רמת השקל הבודד.
הנימוק שניתן השבוע לסודיות הזאת: התקציב עדיין לא סופי. אלא שהיא-היא הנותנת. עכשיו, בזמן אישור התקציב, עכשיו הוא המועד לאפשר לחברי הכנסת בפרט ולציבור בכלל לצלול לפרטיו. הסיבה האמיתית היא, שבדיוק מזה האוצר חושש: שהפוליטיקאים יתחילו להתערב לו בהקצבות הפרטניות. אז נכון שהפוליטיקאים שלנו הם לא סמל היושרה וההגינות (וראו הקטע הראשון), אבל בדמוקרטיה הם נציגי העם.
חוץ מזה, יש לי עוד רעיון: מעכשיו לא נשלם מקדמות מס הכנסה, כי הן עדיין לא משקפות את התמונה השנתית המלאה והסופית. מעכשיו האוצר יסתדר רק עם התשלומים שיקבל אחרי תום השנה. הולך?