לפני פתיחת המאמר, ייכתב בפסקה מוסגרת בחרתי לנקוט, לצורך ההמחשה, בלשון נקבה, משום ששיעור המקרים ההפוכים, שבהם גברים מוטרדים מינית על -ידי נשים, קטן הרבה יותר.
אין הכרח לרדת מתחת לחגורה, אבל כדי לעבות את הרמזים, הדקים כעובי פיל, בהחלט מומלץ. אני מבקש להציע כאן ועכשיו, קבל קוראי המאמר עצה, אשר עלולה לגרום לרגימתי בחרצני זיתים. אני חושב שצריך לעגן בחקיקה מה נחשב להטרדה מינית. לשם כך, סליחה על המבוכה, יש לרדת לפרטים קטנים, חלקם, מן הסתם, נמוכים ומוצנעים. צריך להיקבע קו ברור מה עשוי להיחשב כקצה שטח השיפוט של החיזור לבין מה שאין אפשרות שלא לזהותו אלא כהטרדה. זה מצחיק. זה מוזר. זה מביך. אבל אין דרך אחרת אם לא רוצים להותיר את המונח העמום הזה בתחום האפור, הדמדומי.
כאיברים מועדים להטרדה ייחשבו גם האוזניים והשיער. לחישה גסה, ליטוף לא מורשה. לכאורה, על פניה (תרתי משמע?!) הטרדה היא כל מה שבגללו חשה אישה מוטרדת על-ידי גבר. לכאורה, אפשר להסתפק בקו אחד ברור: כאשר אישה אומרת לגבר החושב - או לא - שהוא מחזר אחריה שהוא מטריד אותה, די בתחושתה ובאמירתה זו כדי שמילותיו, קל וחומר נגיעותיו ייחשבו להטרדה.
מבחינה משפטית יש צורך למשהו ברור ומפורש יותר. משהו שלא ניתן לפרשו לשתי פנים. סביר להניח, כי גם עיגון בחוק של מה שייחשב להטרדה עדיין לא יהיה די בו להגשת כתב אישום בכלל ולהרשעה בפרט, אבל אולי עצם ידיעתם של מטרידים כי המלים שהם מתכננים לומר והנגיעות שהם זוממים לגעת נחשבות לעבירה על החוק כדי להרתיע אותם ולהניאם.
אני לא תמים: גברים ונשים יוסיפו להימצא במרחב אפור ועמום גדול ורחב. לעולם יהיו מילים ונגיעות שקשה יהיה לסווג אותן לכאן או לכאן - למה שסביר ולגיטימי ולמה שאינו כזה. כך או כך, אפילו ייחקק חוק נגד הטרדה מינית וייקבעו הפרמטרים שבו, ייוותר מרחב גדול מספיק לחיזור רומנטי, יפה, אנושי. תישמר זכות קיום למתח - סמוי, עדין ומרגש - המיני, הבין-מיני. חוק לא יהרוג את החיזור, הוא יזקק ממנו את הכיעור וייפה אותו. הוא יאפשר, כמצופה, לאתר את המטרידים בקלות רבה יותר.
זה לא אומר שכל אישה תתהלך מעתה ואילך כאשר מכשיר הקלטה זעיר תחוב לה מתחת לדש החולצה; זה לא אומר כי מכאן והלאה נשים יסתובבו עם גלאי-נגיעות-אסורות. חוק לא ימנע את המשך ההטרדות, אבל הוא יאפשר לאתר את המטרידים ולהענישם באופן מסודר יותר.