אין לי צל של ספק ששופטי ישראל אחראים לקטל בכבישים. מדיניות ה"ענישה" שמיושמת בפועל על עברייני התנועה הכבדים היא עד כדי כך חסרת פרופורציות, עלובה ופתטית, שמשקלו של מרכיב ההרתעה הוא אפס מוחלט.
היעדר הרתעה מהווה תמריץ עיקרי לעבריין להשתולל, לקטול וגם לברוח מזירת הפשע. כתבתי על כך לא פעם ולאחר שהתייחסתי לנושא במאמר
"אפס באינטליגנציה רגשית" שפורסם ב-News1 ביום 30.7.10, הגיע מכתב כעוס מדובר מזכירות בית המשפט למערכת, ובו טרוניה על כך שהחמרתי עם השופט מאחר שלא ציינתי כי העבריין (בריון כבישים שהשתולל וניסה גם להכות אזרח בלום ברזל וזכה בשישה חודשי עבודות שירות קל"ב) היה עצור במהלך חקירתו והשופט בטובו גרע תקופה זו מעונשו (המגוחך בפני עצמו) הסופי של העבריין.
מאחר שדבר לא השתנה בממלכת דנמרק של בתי המשפט, התבשרנו השבוע ששופטת התעבורה רות רז גזרה על נהג בשם גדעון יעקבי שנת מאסר בפועל, לאחר שהאיש הודה והורשע ב"עבירות של גרימת חבלה, נהיגה בשכרות, אי-ציות לרמזור ונהיגה רשלנית". ומה הייתה התוצאה להתנהלותו המופלאה של העבריין? פעוטה בת חודשיים בשם מוריה נפצעה קשה.
תאמרו, האיש מעד מעידה חד-פעמית, ולכן זכה ברחמיה של השופטת רז? אך לא. 19 שנים לאחור ובנסיבות דומות הרג העבריין ילדה בת 8. גם אז גילה אחד משופטי התעבורה גודש של רחמים והשית על העבריין שנת מאסר אחת. בכל מדינה מתוקנת היו מרחיקים אדם כזה מהחברה לעשר שנים לפחות. לא בישראל. כאן הסטנדרט אחר. טובת העבריין וזכויותיו הן בעדיפות ברורה וגבוהה בהרבה מאלו של הקורבנות וכלל הציבור הנפגע בפוטנציה. אנחנו חברה הומאנית, ליברלית, אור לגויים ולעבריינים.
