עמרם מצנע, לך עם האנשים. עם העם. פנים מול פנים. העמס על מכוניתך, הפרטית אם אפשר, את האמת האישית שלך, את הכנות, הישירות, הפשטות והאהבה למדינה שבעבורה הקרבת את מרבית חייך, וצא אל הדרך. צא אל הדרך המסורתית, בחוגי הבית, בכינוסים, בנאומים ובלחיצות הידיים. צא אל הדרכים החדשות, במרחב האינטרנטי, ב"פייסבוקים", ב"טוויטרים" ובאתרים השונים.
קח איתך לדרך אנשים צעירים. כאלה שמאסו בפוליטיקה מבלי שלמדו להכירה. כאלה שאינם מאמינים שניתן לשנות, כאלה שאיבדו את דרכם בתוכניות הריאליטי ובאסקפיזם קיומי. קח איתך לדרך אנשים שנכונים לעזור לדרכך ולמשנתך, ולא לך האדם הפרטי. קח איתך את כל מי שמוכן להקריב את עצמו ואת עברו, את כבודו ואת תאריו השונים - בעבור דמוקרטיה אמיתית, טהורה, כנה. השאר מחוץ למזוודה את המתווכים למיניהם, היח"צנים, הפרסומאים, הסוקרים, היועצים, הלוחשים והבוחשים, יועצי התדמית, העיתונאים שיישבעו לך אמונים.
אל תתפתה להצעות ה"טרמפים" של מפלגות קיימות. אם הרחקת לכת עד ירוחם בעבור מפעלך הציבורי, זה רק בגלל שאתה מכיר בריקבונה של המערכת הפוליטית הקיימת. השאר מחוץ לעגלתך את כל אלה שרואים בך כלי לצרכיהם האישיים. אל תזמין למסעך, שהתחיל לפני שנים רבות, את כל אלה שקוראים לך להצטרף אליהם רק בגלל שהם מרגישים כי ביתם הפרטי חרב, ואינם מבינים באמת את כובד השליחות ואת הזכות הגדולה שבלהיות שליח ציבור. השאר את מפלגת "העבודה" להשלים את מלאכת ההתאבדות המפוארת שלה לבדה. אל תתערב באובדן הזהות השמאלנית של מרצ. לך עם האנשים מצנע. ומסביבך, ביחד איתך, תצמח אולי מציאות פוליטית חדשה בישראל, כזו שתחזיר את הפוליטיקה לאזרחים ואת האזרחים לפוליטיקה.
חפש את האנשים, מצנע. את הישראלים שכבר מזמן שכחו לחבר בין המילה פוליטיקה לבין חיי היומיום שלהם. כאלה שאינם מודעים לניסים שיכול לחולל שליח-ציבור אמיתי. שליח-ציבור שמתעניין בשכרם, בהוצאותיהם החודשיות, בחינוך ילדיהם, בעולמם התרבותי והאינטלקטואלי. צלול אל תוך העם ללא שעון-עצר. אל תציב יעדים בדמות תאריכים. תן לדיאלוג השולי ביותר, עם "האזרח הקטן" ביותר, את החשיבות הגדולה ביותר, והאנשים ילכו אחריך.
כעת, כאשר הוצפת מחדש, במישרין או בעקיפין, אל תוך חגיגת הניחושים והספקולציות, אל תתפתה לסטות מדרכך בה צעדת כל חייך. לפני מספר שנים הוכחת במעשיך כי אתה מאמין בישראלי. הוכחת שאינך פוחד מעימות אמיתי, הרחק מעין המצלמות, לאורך שנים, בעיירה כושלת, במציאות שהוזנחה על-ידי ממשלות ישראל לאורך שנים. עוד לפני אותו מעשה ציוני למהדרין, צלחת את סבכי הפוליטיקה הישראלית מבלי "לעצב" מחדש את דעותיך. דיברת שמאל, חשבת שמאל. עשית זאת באומץ שכבר שנים רבות לא נראה במחוזותינו העגומים.
אתה בוודאי זוכר את כיכר מלכי ישראל של חורף 95'. אתה בוודאי עוד מאמין כי מאות אלפי האנשים שמילאו אותה לא נעלמו. אומנם חלקם איבדו את האמונה. אך אנחנו, ואתה במיוחד, חייבים להמשיך ולהיות משוכנעים, כי רובם התכנסו בדממה לבתיהם, ובסקפטיות מרובה ממשיכים מאז להתבונן אל הדלת, וממתינים שמישהו, מישהו כמוך, ישוב לדפוק עליה, ויקרא להם לצאת ולהילחם על העתיד. וכן, גם על השלום.
לך עם האנשים, מצנע. אם הם לא ילכו איתך, הם כבר לא ילכו עם אף אחד אחר.
