התלהמות = אלימות

דומה שהאלימות העכשווית ברחוב הישראלי, שמופנית הפעם כנגד זרים אפריקנים שנקלעו לישראל, הפתיעה את מנהיגות המדינה. למרבה הצער, לציבור הישראלי יש זיכרון קצר ביותר. האירועים אצלנו תכופים והדוקים. רק שלושה שבועות עברו מאז הכישלון הגדול במניעת השריפה בכרמל, ובמניעת מותם של 44 חללים, וכבר הרחוב הישראלי עולה בלהבות מסוג שונה לגמרי. ההפגנות נגד הזרים ברחובותינו הן רק סימפטום לתופעה תרבותית/חברתית שלילית - אלימות נגד השונה מאיתנו, שמסוגלת לדרדר חברה דמוקרטית פלורליסטית אל עברי פי פחת. להבות האלימות אינן חדשות בביתנו. הן שזורות בתוכנו מאז קום המדינה ועוד לפני כן. אולם ב-5.10.1995, בהפגנת הליכוד בכיכר ציון, ניתן האות שהכל מותר! מאז הכל אפשרי. הונפו אז נגד ראש ממשלה שנבחר בידי חלק גדול מהעם בציון, כרזות שהטיפו לרצח: "רבין בוגד", "רבין רוצח", רבין במדי אס.אס., "בדם ואש את רבין נגרש". נוכח פני הציבור המשולהב והאלים ביותר שהתכנס עד אז להפגנה בישראל, עמדו על הבמה בכירי הליכוד, ובתוכם מי שהיום ראש הממשלה, חייכו בהבנת ההמון הפרוע, ולא מיצמצו. רק דן מרידור הבין את המילכוד של הליכוד וירד מהבמה, ודוד לוי אמר שאין לו חלק בהסתה. הנהגת הימין המשיכה בעמידתה על הבמה, ובכך נתנה לגיטימציה לאלימות פראית נגד ראש ממשלה מכהן בפרט, ונגד דעות השונות מדעותיהם בנושא השלום עם שכנינו, בכלל. משנפתח פתח מעודד אלימות שכזה, יעברו בפירצה גם אלה שאינם רצויים. חברה הטרוגנית מותר לה שיהיו בה דעות שונות. אבל אלימות ככפיית דעה? בדרכנו כחברה מתלהמת וזחוחה אנחנו מתמחים בהריסת שמנו הטוב בעולם. כמה קשה לבנות מדינה וחברה, לעומת הקלות שבהריסה... המומחים לכך מצויים בדור הזה ברוחב יד, גם בממשלה הנוכחית. רק חסר עוד מאמר ב"ניו יורק טיימס", או נאום נוסף במועצת הקהילייה האירופית או בקונגרס האמריקני. רק חסר שידידינו הקרובים בעולם, כולל הנשיא מובארק והמלך עבדאללה, יחשדו בכוונותינו, ויצביעו עלינו כמדינה גזענית ומדינת אפרטהייד. האלימות נגד הזרים האפריקנים היא סימפטום בלבד למה שמתבשל אצלנו מתחת לפני המים. ממשלת הליכוד דהיום אינה מבינה את ההשלכות של ההשתלחויות ברמה הפוליטית בין שמאל לימין, בין חרדים לחילונים, בין ערבים ליהודים (אינני מציין את הספרדים והאשכנזים, כי זו תופעה ששייכת לעבר, וזכות קיומה שמור רק לשס). השתלחויות של פוליטיקאים בקרבות מילוליים ביניהם מציתות את העבריינים שבינינו, ונותנות להם לגיטימציה לפעול. ההמשך של כיכר ציון היה ברצח רבין, וזה עלול לקרות שוב. הסכנה הטמונה באלימות היא בגלים שיוצרת התופעה, ממש כעבריינות לסוגיה. התופעה קשה במיוחד לשליטה כשהמנהיגות איננה מתפקדת. גינוי התופעה מצד ראש הממשלה היה חשוב, אבל דבריו השאירו עלי תחושה כבהופעתו בתקשורת בימי השריפה - הכל מהפה והחוצה... אין די בניסיון להתפלפל ולדרוש מהציבור לא להשתולל. הממשלה חייבת זה מכבר לתת פתרונות למניעת ההסתננות. הממשלה רשאית להעסיק מספר קבלנים בחלוקה לגזרות, ולסיים את פרויקט הגדר בתוך חודשים. לשם כך לכל ממשלה אמור להיות ראש! ואילו הפליטים שכבר כאן זקוקים לטיפול, חלקם כפליטי חרב, ולא נהיה תמימים - אחרים כמסתננים לצורך עבודה. תפקיד השר הממונה לבדוק זאת, ומיד. על ראש הממשלה ושריו לתת דוגמה אישית, ולהתעלות הרבה מעבר למה שהצליחו להגיע עד היום. אסור שיושר ציבורי, לקיחת אחריות ואמינות של מנהיג ציבור - יהפכו בישראל לנחלת העבר בלבד. אחרת, האלימות מרימה ראש! תמיד למדנו שדג מסריח מהראש...