יהדות באשפתות הגזענות

רבים מרבני ישראל, וגם נשותיהם לאחרונה, פוסקים בהלכות הגניוס היהודי. הם חושפים מי טהור ומי טמא, למי מגיעות זכויות ולמי לא, מי יהודי ומי גוי, מי אדם ומי פחות אדם. אפשר רק להתפלץ ולהזדעזע מהשיח היהודו-גזעני המקבל לגיטימציה מכמחצית (!) האוכלוסייה. לא לחינם מנהיגים הרבנים האלה את העם - הם גזענים בדיוק כמותם. מ"עם סגולה" הדורש ותובע מעצמו להיות מיוחד וייחודי בדרישותיו המוסריות לעצמו, אנו נדחפים בידי "מנהיגים רוחניים" להיות לרודפי ומחרימי הערבי הישראלי, הפליט מדרפור, הפועל הזר והמסתנן מסודן. מבלי להבחין מי לצרינו ומי סתם נדכא ומוכה, מי הובא לכאן כחוק, ומי אבותיו גרו כאן במשך דורות. מבלי לתת דין וחשבון שהערבי הישראלי הוא אזרח שווה זכויות, והמסתנן מסודן הוא אדם שעבר על החוק, ויגורש ובצדק, אך נותר אדם. מבלי לגלות חמלה כלפי ילדים דוברי עברית. מבלי להבחין בין טוב לרע, בין נימוק בטחוני מוצדק להצדקה גזענית מגונה. מכיוון שנקראת "גוי" - לך מכאן! הזעקות הצדקניות של היהודו-גזענים "אנו רק מתגוננים", "אנו רק שונאים את האויב" - הן תירוץ עלוב. שהרי אותם עלובי נפש גזעניים, לא נזקקים לקפח את הערבי בשל היותו מעמו של האויב, אלא בעיקר כי הם אכן מאמינים שאותם, עלובים ומפוחדים, בחר האלוהים להיות נבחרים ועליונים על כל אדם באשר הוא אדם. הנרטיב של "אתה בחרתנו", שריכך את תחושת הגורל הקשה לעם יהודי נרדף ונדכא במשך שנות דור, הפך להיות לסיסמת שנאת המיעוט, האחר, במדינת היהודים הריבונית. מחלום הדורות לבניית מדינת "אור לגויים", אנו מידרדרים לחלום בלהות של מדינת אפלה, הופכים להיות לעם ריבוני וחזק, המדכא, מפלה ומשתלח ומקפח נגד מי שאינו מינו. זכותה וחובתה של המדינה להגן על אזרחיה מהבאים להילחם על קיומה. אך כשאותה מדינה, בהסכמה שבשתיקה, מממירה לאויב כל אשר אינו יהודי, היא חותרת תחת הצדקת קיומה. פחד קיומי מוצדק של מדינה מוקפת אויבים הופך לפרנויה מטמטמת משולחת רסן, גזענית ומזיקה. פרימיטיביות ערבית גזענית מקבילה, שדוחה באלימות יהודי, נהיית לנימוק להצדקת פרימיטיביות יהודית, ועוד בשם העם, המדינה, ההלכה והמסורת. "במקום שיש חילול השם אין חולקים כבוד לרב", במיוחד לרב גזען. קל וחומר במקום שיש חילול כבוד האדם. בלהט ההתנשאות ההלכתית על כל אשר "גוי" ייקרא, עמוד השדרה של רבני ישראל דוחף אותנו אל תהום חשוכה. דרך התכסות בעלה תאנה של "פסק הלכתי" לגיטימי, בשם חופש הביטוי התורני שניתן להם, אותם רבנים חושפים את ערוות הברבריות הפרימיטיבית שלהם. מה מאחד את דתם לפסיקה פוליטית? מתברר, שהגזענות היא הדבק המחבר. ואם מצאנו רב צדיק אחד בסבך הבערות ההלכתית שפסל את ה"פסק", נמצא שנימוקו תועלתני גרידא. לא כי יש שקר ב"אתה בחרתנו" - אלא כי "הלכה ואין מורין כן". לא כי דוחה ומקומם להיות גזעני - אלא כי אסור לצעוק את האמת - הגויים עוד חלילה ישמעו... או אפילו יטעימו שמטעם ביטחוני, למען מיעוט אחר בעולם, יש לסכור את הפה... לשמור על קהילות היהודים בתפוצות. לגלגול המסורת היהודית דווקא אל אשפתות הגזענות, אין מחילה ואין סליחה. ההיסטוריה תשפוט את המנהיגים הגלמים הסוכרים פיותיהם. איפשור מעשי הנבלה על-ידי נתניהו-ברק-ליברמן, בניצוחו של אליהו ישי - דוחה ומקומם. תדהמה גדולה עוד יותר קיימת אל מול אנשי המשפט המגמגמים ומתירים את הרצועה. דם הערבים הותר, ורק צקצוקי שפתיים נותרו בחלל היכל החוק. אין פוצה פה ומצפצף, והדם עוד יישפך. אלה רבנייך ומנהיגייך ישראל.