קודם כל, שיהיה ברור: אונס על-פי דעת תורה, הוא דבר הקרוב לרצח. ואם אכן משה קצב הוא אנס - או אנס סידרתי - דינו לעונש החמור ביותר שניתן לגזור עליו. גזר הדין חייב להביא בחשבון לא רק את מעשיו של האיש ואת הצורך להעניש אותו על הפגיעה בנשים; אם קצב אכן אשם, הרי שהוא דירדר את מוסד הנשיאות לשפל שלא היה כמוהו וגרם נזק תדמיתי למדינת ישראל בכל רחבי תבל. פה לא מדובר על עוד איזה פושע; פה מדובר באישיות הייצוגית הראשית של מדינת ישראל! אבל... בעיני, ספק רב ביותר אם אכן קצב אשם במה שהורשע, או לפחות חלקית. ראשית,קצב לא זכה למשפט הוגן. זאת, משתי סיבות: הראשונה - ההתנפלות התקשורתית חסרת התקדים עליו, שלדעתי לא הייתה כדוגמתא מאז עניינו של יגאל עמיר. חרצו את דינו עוד לפני שבכלל הוחלט להגיש נגדו כתב אישום, ואין שום ספק שהשופטים היו מושפעים מכך. כל פסיכולוג מתחיל יכול להעיד על כך. לא ניתן היה לשפוט אותו בבית דין ישראלי, כי סיכויו למשפט הוגן ולהתייחסות שיוויונית שאפו לאפס. הטענה שקצב השתמש אף הוא בתקשורת איננה בעלת שום משקל, ואפילו צינית. הוא הותקף קשות ע"י כל אמצעי התקשורת, וזכותו הייתה להגן על עצמו בפומבי, באמצעות אותה המדיה. התקשרות התחילה במתקפה; קצב נגרר להגנת עצמו באמצעות התקשורת.

הרכב מוטה מראש

סיבה שנייה: הרכב השופטים היה לקוי ביותר. גבר אחד, ושתי נשים, כאשר מובן וברור שהנשים ייטו באופן טיבעי לטובת ה"קורבנות. ההרכב היה צריך להיות של שני שופטים ושופטת. גם גברים הגונים סולדים בכל ליבם ומאודם ממעשה אונס, אך אין להם את ה"פגם" של נקודת הראות ה"אינטרנסטית" והרגשית שיש לשופטת אישה. מתוך שלושת השופטים, אחת (מרים סוקולוב) ידועה - כמי שאיננה מזכה לעולם עברייני מין. לא ייתכן - הסתברותית - שכל אלו שהופיעו בפניה היו אשמים. אפילו במקרה בו חזרה בה המתלוננת והודתה שזממה מזימה כנגד הנאשם - היא בכל זאת הרשיעה את האיש. שופטת שמרשיעה אדם אפילו אחרי שהמתלוננת הודתה כי שיקרה - שופטת כזאת יש לפסול מלדון בתיק עבירת מין, ועל אחת כמה וכמה מתיק כה רגיש וטעון כמו זה של קצב. ואילו על יהודית שבח נכתב, שהיא נוטה ללכת בעקבות אב בית הדין. מה, אין לה דעה משל עצמה? לפיכך, ההרכב במשפטו של קצב היה בעייתי, מוטה כנגדו מלכתחילה, ובלתי כשיר בעליל לשבת על המדוכה. אני מוכן להאמין שמדובר בקשירת קשר ע"י אותן נשים וע"י גורמים אחרים, אשר טרחו לנפח אירועים קטנים כגון חיבוק או נגיעה, והפכו אותם למזימה אחת גדולה. זוהי בהחלט אפשרות, וכבר היו דברים מעולם. הרב שלמה אבינר כתב, כי לדעתו קצב חף מפשע, ודעה זאת נסמכת על חומר הראיות כפי שהוא ראה אותו. והנה, הרב אבינר עצמו היה קורבן למזימה שנרקמה כנגדו ע"י שתי נשים, אך למזלו המזימה סוכלה והוא יצא זכאי.

אחרי כל כך הרבה שנים?

הסניגוריה הלינה על כך שבית המשפט התעלם מראיות התומכות בחפותו של קצב. אינני יודע מה היו הראיות כנגד קצב, ואני לא בקיא בתשובת הסניגוריה במהלך המשפט. אבל ממה שפורסם, עולות שאלות רבות לגבי התנהלותה של המתלוננת א', ועל יחס הביטול שהעניקו השופטים לאליבי של קצב. למה לקח ל-א' כל כך הרבה זמן להתלונן? אנחנו חיים בעידן של פריצות, התייחסות פתוחה, בוטה וגסה לכל הקשור בנושאי מין. רוב הנשים הישראליות מדברות על הנושא בפתיחות, ולרוב גם בשפה מלוכלכת. האם עלינו להניח שהגברת א' היא עדינת נפש כל כך, שקשה היה לה לדבר על החוויה הנוראה במשך כל כך הרבה שנים? אפשר להבין, אם אכן נאנסה, שעברה עליה תקופה קשה בת כמה שבועות או חודשים. אבל שנים? לא סביר. בעולמנו המודרני, רוב הנשים יודעות שאם הן נאנסו - אין להן במה להתבייש וממה לחשוש, ולכן אין להן סיבה להסס לדבר על כך ולהגיש תלונה במשטרה, ובמועד. נקודה נוספת: אשה החווה אונס, חל שינוי מהותי בהתנהגותה כלפי הסביבה וכלפי גברים אחרים. השינויים נראים לעין, ואם אכן א' נאנסה - היו צריכים להיות אנשים שיבואו ויעידו שמאז אותו תאריך בו כביכול נעשה המעשה, א' הפכה ל"אדם אחר", אפילו אם רק באופן זמני. האם בדק בית המשפט נקודה זו? המוזר ביותר בהתנהלותה של א' היא העובדה שמשיכה לעבוד במחיצתו של קצב גם לאחר האינוס. מוזר מאוד, כי מישהי שעובדת קרוב לשר ובעמדה בכירה יחסית, לא הייתה צריכה להיות לה בעיה למצוא מקום עבודה אחר. מתקבל על הדעת, שאילו נאנסה הייתה קמה ועוזבת מיד, או לפחות נוטלת חופשה מן העבודה, או מבקשת העברה לתפקיד אחר, הרחק מן האנס. אם הבנתי נכון, היא לא עשתה דבר מכל אלה.

גם היומן שלי לא מעודכן

קצב טען שהוא לא היה במלון ביום בו לכאורה הוא אנס את א'. "קצב טען, כי יומנו מוכיח, כי כלל לא שהה במלון פלאזה ב-17 ביוני 1998 - יום האונס. ואולם, קובע בית המשפט, הוכח שהיומן לא עודכן כלל. כך למשל הוכח, כי היומן כולל פגישות ואירועים בארץ, בימים בהם שהה קצב בגאורגיה". זה לא מוכיח כלום. יומנו של קצב הוא היחיד שאיננו מעודכן? גם היומן שלי לא תמיד מעודכן. גם לא נראה הגיוני שקצב יציג לבית המשפט אליבי אשר כל כך יהיה קל להפריך אותו. אינני יודע להסביר מה בדיוק קרה עם היומן ומה שכתוב/לא כתוב בו, אך הדברים ללא ספק אינם פשוטים ומעלים שאלות רבות. לגבי שהותו/אי-שהותו של קצב במלון: האם נבדק הרישום ביומני המלון? האם נבדקו הרישומים בחשבון ההוצאות של משרד התיירות? האם נבדקה השאלה, האם מישהו ראה אותו במלון באותו יום? האם נבדק, אם במקרה שמע מישהו קולות וצעקות מהחדר בו נאנסה א'? גם את טענת האליבי של קצב לגבי האונס באפריל 1998 דחה בית המשפט. אבל אם - כטענתו - הוא הסיע את אמו הביתה, ודאי מישהו ראה או ידע. ההערה, כי ייתכן שהאונס אירע בתאריך אחר בחודש אפריל - רק מחזקת את הטענה שבית המשפט לא נהג ביושר: אם א' לא זכרה באיזה יום אירע האונס - נשללה מקצב הזכות להגן על עצמו על-ידי הצגת אליבי לאותו יום בו כביכול ביצע את העבירה. ואם נשללת מאדם הזכות להגן על עצמו - לא ניתן לשפוט אותו על כך כלל. העובדה שקצב לא פיטר את א' אלא לאחר 14 חודשים, אף היא לא מלמדת דבר. ייתכן שלא היה לו זמן למצוא מישהי/מישהו אחר לתפקיד; יכול להיות שהוא - בטוב ליבו - חשב ש-א' תלמד לעבוד יותר ביעילות; יכולות להיות כל מיני אפשרויות, ולאו דוקא שהן קשורות באונס. הרבה פעמים קורה שבוס או מנהל מעצים ומקדם ומרומם את אחד מעובדיו/עובדותיו. זה לא דבר בלתי מצוי, וקצב לא המציא את השיטה. אולי א' מצאה חן בעיניו, ולכן נהג בה תקופה מסויימת כבמלכה. אולי באמת חשק בה, אבל מכאן ועד אונס - הדרך רחוקה מאוד. כאשר ראה שהיא ממשיכה לזלזל בעבודה או כיוצא בזה - סר חינה בעיניו, ומכאן היחס הקר והבלתי נעים. גם זה תהליך טבעי שקורה במסגרת יחסי עובד-מעביד.

אין פלא שקצב התבלבל

אני תוהה קצת לגבי הכלל של "המוציא מחברו - עליו הראיה". קצב לא צריך להתגונן בפני ההאשמות; התביעה צריכה להוכיח מעבר לכל ספק סביר שהעבירות אכן בוצעו. ונראה לי, שהוכחה כזו - אין כאן. השופטים מתייחסים לעדותו של קצב כאל עדות שקר, מבולבלת ומתעתעת. אינני יודע אם אכן כך היה, אבל דבר אחד ברור: קצב עמד למשפט לא רק מול הרכב שלשת השופטים, אלא אף - במובן מסויים - בפני העם כולו. נראה לי סביר והגיוני שהוא התבלבל פעמים רבות, לא דייק בפרטים וסתר את עצמו, כתוצאה מן הלחץ העצום בו הוא נתון כבר כמה שנים. אני מניח שתפקידם של עורכי דינו היה לוודא שהוא לא יתבלבל ולא יסתור את עצמו, ותמהני איך קרה שבכל-זאת כשל קצב בלשונו. מה שכן, ברור לי שעורכי דין בקנה המידה של אביגדור פלדמן וציון אמיר עשו עבודת הכנה יסודית בתיק זה, אך הלחץ הנפשי על הנשיא לשעבר עלה לאין שיעור על כל תחושה אחרת שיש בה היגיון או אופן חשיבה סדירים. קצב סירב לעיסקת הטיעון. השופטים מתארים אותו כאדם חכם ומתוחכם; האם אדם חכם ומתוחכם יסרב לעסקה אשר תציל אותו מגורל מר בהרבה? האם אדם חכם ומתוחכם לא הבין שהוא לוקח סיכון עצום, ושאין לו סיכוי לצאת זכאי, כאשר התקשורת מוחצת אותו עד כלות? לעניות דעתי, נכונותו ללכת למשפט היא אות נוסף לחפותו של קצב מכל פשע. כאמור, יכול להיות שקצב באמת אשם. אבל ממה שעולה לנגד עיני, ההרשעה הסוחפת שלו מקורה בהתעלמות מנקודות בעיתיות רבות. נראה לי שהסניגוריה צודקת בטענה, כי בית המשפט התעלם מכל העדויות התומכות בקצב ופטר אותן כלאחר יד. בין אם קצב הורשע כדין ובין אם הוא נפל קורבן למזימה אחת גדולה - הפרשה היא עוד סימן מבשר רעות לעניין עתידה וגורלה של מדינת ישראל. ממה נפשך: אם יכול היה פושע כמו קצב להיבחר לנשיא - ואומרים שהיו חברי-כנסת שידעו על מעלליו לכאורה, ובכל זאת תמכו בו - אז אוי ואבוי לנו. מאידך, אם נשיא מדינת-ישראל נפל קורבן לעלילה ובית המשפט הכשיר אותה - גם כן אוי לנו ואבוי לנו.