פיקסלים

בערוצי החדשות העולמיים נראה הנשיא השמיני של מדינת ישראל כסבא המום לבן שיער מובל על-ידי אחרים אל מחוץ לאולם המשפט. ברקע מסבירים הכתבים כי במשפט סגור לקהל שנמשך שנה וחצי הורשע האיש על-ידי שופט ושופטות בכמה מעשי אונס של עובדותיו הצעירות. לצופים נותר לדמיין כיצד עמד למשה קצב כוחו בגילו המתקדם לעשות את המעשים המיוחסים לו בשיטתיות ובהצלחה במשך שנים ארוכות??? דווקא רגע הניצחון הגדול של הפמיניזם, לאחר כיבוש הכנסת, המשטרה, התביעה, המשפט, וכלי התקשורת מתגלה כמריר כטעם האספלט בפיו של אופנוען שהוטח אל הכביש. לאיטליה יש נשיא מושחת שחבריו שוכרים עבורו דוגמניות עירומות בנות 18 אשר לא ברור מה עשה בחברתן. לאמריקה יש נשיא לשעבר שבילה 70% מזמנו וכילה את הונו להסביר כי לא קיים יחסים עם אותה אישה. ועכשיו גם לישראל יש נשיא אנס בכוח ממש, באישור וחותמת של השופט ג'ורג' קרא, והשופטות יהודית שבח, ומירים סוקולוב. המשפט הזה יותר מכל משפט אחר התנהל ב"כלי התשכורת". שיכורי סקופים שידרו בהרחבה בשעת צפיית שיא את עצמם מצלמים ומקליטים את א' כאשר היא נראית מאחור. המצלמה פלירטטה ארוכות עם ועל גופה של הצעירה מכל הזוויות, בעודה מספרת דברים סותרים לחלוטין מהדברים שמסרה בעדויותיה במשטרה! כל כך שונים, עד אשר התביעה בעצמה החליטה שאי-אפשר להכליל את גרסתה למעללי קצב בכתב האישום. אולם הציבור הורגל לראותה צועדת בחליפה, מכנסיים, ונעלי עקב, כאשר פניה מכוסים בפיקסלים. כמוה נראו והושמעו העדויות כולן בתקשורת, מבלי שאיש טרח לבצע תחקיר בסיסי כדי לאשש משהו מהן. מספיק שמישהי נראית טוב במצלמה, אפשר להסתיר פניה בפיקסלים, ולתת לה שעת שידור שיא כדי שתספר בקולה סיפור ללא בקרה עיתונאית סבירה! זהו יום כיפור של ערוצי הטלוויזיה הגדולים בישראל. הם הרגילו את הציבור לצפות בתוכניות זבל עמוסות "דוגמגישות" וצעירות יפות מטופשות. עתה תש כוחם השכלי לחלוטין, והם הפקירו המצלמות לשדר גרסאות בלתי בדוקות ללא תגובה נאותה. כמובן שלאחר חצי שנה של פיקסלים גם הנשיא קצב הצליח לקבל שעת שידור שיא, בה יצא מהכלים בפומבי.

משפט ללא פומביות משפט אינו משפט

אין היריעה גדולה דיה לנתח כאן לפרטים את מעשי האונס המיוחסים לקצב. יש ברשת שפע של ניתוחים וניסיונות לברר האם נאנסה אחת במקום זה, או אחר. האם נאנסה אחרת תוך הפשלת מכנסיה, או שהנשיא הצליח בקלילות להשחיל את איברו מבעד לשימלתה, עם או בלי תחתונים. הפרטים הללו היו יכולים להיות פרטים חיוניים ומרכזיים במשפטו של קצב. הם יכלו בבירור משפטי גלוי לעיני הציבור לייסד את חפותו או הרשעתו. אולם לא היה מעולם משפט כזה. אומנם הופיעה תובעת מטעם המדינה, אשר טענה בלהט את גרסת התביעה בחדר סגור. אותה גרסה אשר התביעה בעצמה הייתה סבורה כי לא יהיו ראיות להרשעה באונס על פיה!!! כמובן שהופיעו גם סנגורי צמרת וטענו לטובת הנשיא. אולם חסרו במשפט הזה כמה כתבים פשוטים עם פנקס רשימות והיתר לצילום עמודי הפרוטוקול. חסרו גם צופים בטריבונה המיועדת לקהל. כיוון שלא נשמר פה עיקרון פומביות המשפט, אין זה כלל משפט. הציבור לא היה יכול לבדוק אפילו סיפור אונס אחד לרפואה כדי להתרשם אם מופרח הוא או מוצק! עכשיו הטילו השופטים הכרעתם מנומקת ב-29 עמודים... אנחנו מאמינים לזאת, ולזאת, אבל לא מאמינים לזה... וכדומה כתוב בה. במו אזני שמעתי את השופט המחוזי בדימוס שלי טימן מופתע בשידור ישיר ברדיו מההחלטה להרשיע את משה קצב. הרשעה במעשים שלפי ניתוח הפרסומים היבש, אין ראיות שאכן התקיימו. אני בטוח שהנשיא קצב אינו טלית שכולה תכלת. לבטח התנהלו בלשכותיו דברים שלא היו צריכים להתרחש בין עובדי מדינה. אולם מכאן ועד להרשעתו באונס של נשים ששלחו לו מתנות, מכתבים מפלרטטים, ונאבקו למעמד בקרבתו, רחוקה מאוד הדרך. יש בישראל חוקים פמיניסטיים מרחיקי לכת אשר חוקקו ללא שיקול דעת כלל. בשיטת הפיקסלים הם מיושמים בחדר סגור עד שמתקבל עיוות דין מוחלט. התברר כי הציבור אינו מוטרד כלל משביתת התובעים שנמשכה לה כחודש ללא מחאה ציבורית. במהרה יתברר כי מערכת המשפט ירתה כדור לרכתה בעצמה. איזה כבוד ינתן בעולם למערכת משפט החוששת לשפוט נשיא בגלוי. בתום מחיאות הכפיים לאומץ המתלוננות ולאי תלות השופטים להכריע; ניוותר עם פסק דין שהציבור כולו יודע כי אינו אמת. מערכת המשטרה, התביעה, והמשפט תדרדר לשלב נמוך עוד יותר באבדן האמון הציבורי המועט שעוד נותר לה בדרך לפירוקה בהסכמת הציבור והרכבתה מחדש.