כך כתב בית המשפט המחוזי:

• "בהנחה שהרשום באישור הינו נכון, וכי המאבטחים אכן נפרדו מן הנאשם בשעה 17:00, אין בכך כדי לכרסם בגרסתה של א', שהרי סביר להניח, לאור העובדה שמדובר באירוע המוני אשר גרם מן הסתם לצפיפות רבה גם בקרב ההמון, וגם בקרב כלי הרכב ששהו במקום, כי יחלוף פרק זמן ממשי בין פרידת הנאשם ממאבטחיו לבין כניסת א' לרכבו.
  הנאשם אמור היה להוציא את הרכב מהמקום בו חנה, לאתר את א', לאסוף אותה מן המקום בו שהתה בקרב הקהל הרחב, ולהתחיל בנסיעה לכיוון תל אביב. השיחות שנעשו מרכבו אל א' בשעה 17:58 ובשעה 18:09, אליהן מפנה הנאשם כמוצא שלל רב, יכולות בהחלט להסביר את התקשרות הנאשם לא' על-מנת לאתרה ועל-מנת לוודא כניסתה לרכבו".

צריך לקרוא מספר פעמים את הקטע הנ"ל כדי לעכל את הכתוב בו. בית המשפט קובע שלמרות שהמאבטחים טוענים שקצב עזב את המקום בשעה חמש, הוא בעצם נשאר שם, ובמשך 58 דקות תמימות חיפש את א' בין המוני האנשים, ורק לאחר 58 דקות עלה במוחו הרעיון המבריק להתקשר אליה ולשאול "איפה את?". 58 דקות הסתובב שר התיירות בפארק כאחד האדם, ולא הוא, ולא נהגו שהיה עימו, העלו בדעתם שניתן להתקשר אליה. למקרא הכתוב, אי-אפשר לדעת אם לצחוק או לבכות. לצחוק על כך ששופט ושתי שופטות חתמו על תיאור מהלך אירועים שכזה, או לבכות על כך שהרכב זה של בית המשפט יכול לשלוח כל אזרח ישראלי לשנים ארוכות בבית הסוהר, כעונש על פשעים שנבדו במוח קודח כלשהו, או פשעים אמיתיים שבוצעו בידי אחרים. מנקודת מבט אחרת, ברור שבית המשפט הוסיף ממד חדש למושג "אקטיביזם שיפוטי". אהרן ברק, אבי השיטה, נהג לתת פרשנות מרחיבה, ולעיתים אף מגוחכת ומרגיזה, לחוקי המדינה ולכללי ההתנהגות המצופים מהאדם הסביר, וזאת כדי להגיע לפסק הדין הנכון בעיניו. לעומת זאת, בית המשפט הנוכחי בחר לתת פרשנות מגוחכת ומקוממת לעובדות. העובדות מצביעות על כך שא' תיארה אירוע שכלל לא התרחש, אך בית המשפט לא נתן לעובדות לבלבל אותו, ועשה הכל כדי להצדיק את הענשתו של קצב. כיוון שחלה התיישנות על מרבית העבירות שניתן היה להביא ראיות כלשהן לביצוען, החליט בית המשפט להרשיע את קצב בעבירות שלא היה שמץ של ראיה לביצוען. אם לא יתוקן פסק הדין על-ידי בית המשפט העליון, כמעט כסדום היינו, ולעמורה דמינו.