כוכב יאיר הנו ישוב קהילתי שנוסד ב-1986. הישוב נושא את שמו של "יאיר"-
אברהם שטרן מפקד הלח"י. תיאטרון הבימה מעלה כעת הצגה כשם הישוב שכתב שלמה מושקוביץ וביימה דדי ברון. לפי המחזה הישוב מאוכלס על-ידי קציני צה"ל לשעבר.
גבריאל-יגאל שדה גיבור במחזה הינו סופר. לאור מקצועו נבנתה תפאורה בה בתחילת ההצגה מוקרן דף עם כיתוב ארוך, שאינך מספיק לקרוא, והמשמש כתפאורת פתיחה. בהמשך מוקרנות אותיות רצות ומרצדות לאורך ולרוחב הבמה. פרט לכך התפאורה צנועה ביותר כמה ספרים על הריצפה ובובת כלב הכל על משטח מוגבה. בהמשך מוכנסים לבמה גם מעמד למצלמה ואופניים הפוכות. מזוודה משמשת ככיסא. התפאורה - טל ברימר. אולי הצמצום בתפאורה הוא רמז לכך שלגבריאל נגמרו הרעיונות. אין לו יותר מה לכתוב. חמש שנים לא כתב דבר בעוד שלפני כן היה סופר פורה.
לגבריאל שכן נכה בשם איתמר - השחקן יובל סגל, צלם במקצועו הזקוק למטפלת. משרד הביטחון שלח לו בחורה צעירה שבא מאוקריינה בשם יוליה-אנה דוברוביצקי. היא פוגשת את גבריאל והוא מספר לה על כך שמקורות הכתיבה יבשו ואין לו מה לכתוב. היא מציעה לספק לו חומר לכתיבה. מתברר שגביאל מסוכסך עם בנו זהר-דני לשמן כפי שמייק השכן - השחקן אלון נוימן, מסוכסך עם אשתו רעיה - השחקנית עידית טפרסון. גם איתמר אינו ביחסים טובים עם גבריאל כי הוא רואה אותו אחראי לפציעתו במלחמה והיותו נכה על כיסא גלגלים.
יוליה בחורה יפה, סקסית מושכת, פתוחה מאוד אל הבריאות, משכילה.היא משכנעת את איתמר להסכים לפתוח עסק לתעשיית פורנו ומעודדת אותו מינית. היותה בת בית אצל גבריאל ואיתמר מחולל שינוי מהפכני בהתנהגותם, היא מעוררת את שני הגברים האחד מלהמשיך לכתוב ולשני מחזירה את יצר המיני. במעשיה והתנהגותה היא גורמת לסיום הסכסוכים בין כל הצדדים - האישה חוזרת לבעלה, הבן חוזר לאביו ויחסי השכנות חוזרים להיות תקינים.
יוליה באישיותה, בחמימותה, בתבונתה מצליחה לשנות את צורת חייהם של כל אלה שפגשו אותה. הן גבריאל והן איתמר היו אנשים סגורים. הם התרגלו לחיים אפורים משעממים וללא שינוי. רק אדם מבחוץ אדם זר לחלוטין המדרבן אותם מעודד אותם יכול להוציא אותם מהשלווה ולהחזיר להם את שמחת החיים בזמן שנשאר להם עדיין לחיות.
כל אחד עד לבואה של יוליה היה סגור עם הזכרונות שלו שחזרו והתגלו להם מחדש בצורות שונות, ולא איפשרו להם להשתחרר מהם ולחיות חיים נורמליים.זאת טראומת קרב המלחמה,הפציעה והנכות.
יש סימליות מסוימת בשם ההצגה. יוליה מופיעה ככוכב מאירה ומעירה את כולם ומחזירה להם את טעם החיים. אפשר להרחיק לכת ולומר שגם השם יוליה הוא סימלי. יוליה הנו סמל של בחורה אוהבת המוכנה להקריב את חייה למען האהבה כפי שיוליה במחזה מוכנה להקריב את תומתה למען העזרה לנזקק.
דדי ברון בחרה לביים את ההצגה בפיוט איטי מתמשך, בסצינות ריאליות נועזות ביותר שלא כל שחקנית הייתה מסכימה לבצע. צוות השחקנים כולו מעולה. אנה דוברוביצקי נראית כמעזה מעל ומעבר, רוצה לעזור, להוציא את איתמר משלוותו. היא נראית כנודניקית הדבקה במטרתה לעזור, עושה דברים הנראים כאילו שהיא מוכרת את גופה אך הכל נעשה במטרות כנות וטובות .
אתר הפורנו שפתחו היא ואיתמר הוא לפרנסה בלבד.הוא מקדש רוחני ולא פורנוגרפי...היא משכילה, חכמה וגם כנראה מאוהבת בגבריאל. משחקה מעולה, מסוגנן, מחושב. לאור משחקה הטוב היא משכנעת שהשינוי שהיא הצליחה לחולל בסובבים אותה אפשרי.
יגאל שדה מרגש בכנות שלו וכן יובל סגל. שניהם מצויינים. למרות שאיתמר מרותק לכיסא גלגלים הוא חי ואינו יכול לעמוד בפיתוי דבר העוזר להחלמתו הנפשית לפחות וסגל מביע זאת היטב. דני לשמן כנה, הוא מראה את הכעס העצור אצלו על אביו ונוגע ללב. עידית טפרסון הרעיה, מלאת התאפקות, לא כן בעלה אלון נוימן. את התלבושות עיצבה ענבל ליבליך, את המוזיקה אלון גלזינגר ואלון עדר. על הוידאו-ארט היה אחראי יואב כהן ולתאורה זיו וולושין.
לראות או לא לראות: זאת דרמה מרתקת עשויה היטב הראויה ומומלצת ביותר לצפיה.
