החודש נכנסה הסתדרות העובדים הכללית לשנתה ה-91 . כל מוסד בישראל, שהיה מגיע לגיל כה מכובד של 90 שנה, היה בוודאי מציין זאת לפחות בטקס צנוע. אך ההסתדרות בחרה להתעלם מציון כה חשוב, כנראה כי חשה את עוצמת הפער והניגוד בין מה שציפו בדם לבם רבים מדור המייסדים, ובין מה ואיך שההסתדרות פועלת כיום. במקום עם הפנים אל העובד העלתה על ראש שמחתה שולחן עגול לעתים שולחן מרובע עם הפנים אל המעסיקים.
חוקי שוק פרועים מכתיבים איך תתבצע העסקת עובדים במישורי תעסוקה רבים, והסתדרות העובדים עומדת מהצד כמשקיפה, גם כשמדובר בתנאי העסקה מחפירים. אקח לדוגמה את שוק הספרים שיקר אל לבי. שוק שהתבסס בילדותי ובבגרותי על מסחר קמעונאי עם נתח רווחים קטן ושירות אישי. זה כבר למעלה משני עשורים, ששוק הספרים מופעל בעיקרו על-ידי רשתות גדולות התוחמות את פעולותיהן רק בקניונים ומרכזי מסחר גדולים שקברו כמעט לחלוטין את העסק הקטן.
העסק הקטן והצנוע שקיים משפחה נלכד בין מבצעי הנחות מסנוורות עיניים של רשתות גדולות - ארבעה ספרים במאה, ספר שלישי בשקל, ספר רביעי חינם ובין כוח משיכה עז של סביבת מכירה בסגנון מצועצע של פארק שעשועים מושך קהל. את מקומו של מוכר הספר בחנות תפסו זבנים המועסקים ככוח עבודה זול ברשתות. כוח עבודה שבעיקרו הוא צעיר, שההסתדרות לא רואה כיעד להטיל את הגנתה על אותו עובד הצעיר.
רשתות הספרים בנויות על נתח רווחים גדול, כי הן מעסיקות צוותי עובדים במשכורות עלובות. עובדים רבים מועסקים על בסיס של שכר לפי שעת עבודה, שמתרומם קלות מעל 20 שקל לשעה וללא תנאים סוציאליים. התחלופה הגבוהה של העובדים ברשתות הספרים מיטיבה מאוד עם בעלי הרשתות. היא משחררת אותם ממחויבות לתנאים סוציאליים וקביעות בעבודה. זו דוגמה אומנם זעירה, אך די מייצגת מציאות של שוק עבודה, שהסתדרות העובדים אינה שחקנית פעילה בו, כפי שהיינו מצפים ממנה. היא אינה משמשת כתובת למועסקים על-ידי מעסיקים בשיטה של "תשתמש ותזרוק מה שיותר מהר" .
מצער, ששיטת השימוש והזריקה המהירה מתייחסת לכוח עבודה, שהוא בעיקרו כאמור צעיר. ניקח לדוגמה את "צומת ספרים", אחת הרשתות המובילות בשוק הספרים. היא יצאה בהצהרה שיש בה הרבה מתק לשון - "צומת ספרים רואה בעובדיה חלק חשוב בהצלחתה, ולכן אנחנו מטפחים אותם...ומתגמלים אותם בבונוסים על מכירות: ספרים , כרטיסים לסרטי קולנוע ועוד". נכון שקיים תגמול על מכירת ספרים אבל רק ספרים של בעלי הרשת: כנרת זמורה-ביתן ומודן. תגמול הוא לספרים של המעסיקים, ולאו-דווקא בגלל תחושת שליחות של קידום ספרות יפה ללקוחות מהוצאות כמו "עם עובד", הקבוץ המאוחד", "בבל", "אנדלוס" ועוד.
עובד ברשת חייב להיות אוטומט של ההנהלה. הדרך היחידה לקבל תגמול של כמה שקלים נוספים כל חודש או כרטיס קולנוע מותנה בקידום מכירת הספר של בעלי הרשת. הזבן הצעיר ינעל על בריח ומסגר את טעמו הספרותי, אם יגלה לשם העניין שספר שיצא בהוצאת "רסלינג" ראוי לעניין בו את הקונה המתעניין שנועץ בו. לעובד הצעיר חשוב הבונוס התמריץ והוא הופך לטייס אוטומט, כי הבונוס שלו מחושב על-פי מכירת ספרי החודש שההנהלה קבעה ....ולהנהלה יש את החוקים שלה, חישובי האינטרסים שלה , איזה ספר מאיזו הוצאה לקדם. והבכורה ניתנת לספרים של בעלי ההוצאה.
כמה מצער, שציבור של אלפי עובדים יקרים ברשתות הספרים חשוף לחוקי הג'ונגל של השוק, ולא להגנה של הסתדרות עובדים ולא להסכמי שכר קיבוציים. וכבר אמרנו, שבאלו הימים לפני 90 שנה הוקמה ההסתדרות כדי להגן על כל אדם עובד. כמה מצער, שההסתדרות אינה סופרת ציבור כה יקר וכה איכותי של עובדים, אלא היא עם הפנים לשולחנות עגולים או מרובעים עם המעסיקים.
