זה מכבר התבשרנו שהראשון לציון, הרב שלמה עמאר, הממונה על הנושא, העביר את התיק הלוהט לוועדה שמינה 'לבדוק את הגיור בצה"ל', וזו בדיוק הסיבה לחששי. והנה התרחיש שלי: ועדת בדיקה זו מורכבת משלושה דיינים מכובדים המכהנים בבתי-הדין האזוריים, אך
נעדר בה ולוּ חבר אחד מקרב דייני מערכת הגיור האזרחית. משכך, ברור לכל מי שמעורה בנושא כי
מסקנות הוועדה תהיינה, בהכרח, ביקורתיות כלפי המערכת הגיור בצה"ל, והנושא יסתבך ויילך. יתר על כן, פשוט לכל מי שמתמצא בנושא כי אילו ועדה זו בדיוק (ואני מעריך אישית את כל חבריה) הייתה בודקת את מערך הגיור האזרחי, גם אז המלצותיה היו ביקורתיות, ובאותה מידה. דבר אחד קשה לי לנחש -
מה תהיה עוצמת הביקורת.
וכל-כך למה? ומנין הוודאות הנחרצת? התשובה ניתנת במבוא לספרי "ואוהב גר" שיצא לאור בימים אלו ובו מקבץ דברים שכתבתי במרוצת 15 שנה בסוגיית הגיור - בהלכה, בשיח ציבורי ובפולמוס (כולל רשימות שראו אור במדור זה). במבוא זה ("15 שנות גיור ממלכתי מזווית אישית וציבורית") שטחתי את נסיבות ייסוד מערכת הגיור הממלכתית (על-ידי בראשית תשנ"ו, בהמרצת הראשון לציון דאז הרב בקשי-דורון) כאשר העילה המרכזית ליצירת מערכת זו הייתה הימנעות בתי-הדין האזוריים מלגייר מתוך השקפת-עולם תורנית. מערכת הגיור הממלכתי הייתה מעין
קריאת תיגר כלפי בתי-הדין האזוריים, ו'לעומתיות' זו עדיין מפעפעת מתחת לפני השטח, ואולי ביתר-שאת. והנה עתה, נפלה הזדמנות לידי ה'מבוקרים' לבקר את מבקריהם...
והנה 'סקופ' שטרם פורסם: במרוצת שנות כהונתי כראש מינהל הגיור ביקשתי מספר פעמים שנציג דייני הגיור יופיע בכינוס דייני ישראל (הנערך אחת לשנה) וייערך דיון משותף על המדיניות הנקוטה בבתי-הדין המיוחדים לגיור. ונעניתי בשלילה, בנימוק: "לא כדאי לכם, יטרפו אתכם ואת מדיניותכם". ניסיתי ליזום גם מפגש מצומצם של דיינים 'אזוריים' ודייני גיור, באווירה ידידותית של החלפת דעות, וגם יוזמה זו לא עלתה בידי. נחשו למה?
בנסיבות אלו, האם ניתן לצפות מוועדת שלושת הדיינים, שהתמנתה לאחרונה, כי תכשיר את מערך הגיור הצה"לי (או האזרחי, אילו ניתן להם מנדט לכך) כמות שהוא? נחשו בעצמכם!