ישראל השכילה למנף לאחרונה את חשיפת אתר "וויקיליקס", אשר מיקד תשומת לב לעובדה כי מדינות ערב ובראש וראשונה סעודיה חרדות לנוכח מאמצי אירן להגיע ליכולת גרעינית צבאית . הדלפת "וויקיליקס" גם הכילה ציטוט שייוחס למלך הסעודי לפיו "על ארה"ב לערוף את ראש הנחש", ובמשתמע לחסל את היכולת הגרעינית האירנית.
לבד מן החשש האמיננטי של הסעודים בפן הגיאו-פוליטי, מפני השגת הגמוניה אירנית על מרחב המפרץ הפרסי וחצי האי ערב, רוחשת כל העת מתחת לפני השטח, היריבות עתיקת היומין בין הזרם הסוני באסלם לבין השיעה, שאירן היא המייצג האולטימטיבית של זרם זה.
בשעה שמתקבל הרושם כי במערב ואף בישראל נוטים להעריך כי סבב הסנקציות האחרון (יוני 2010) שהושת על אירן מסתמן כבעל השפעה אפקטיבית, זאת לצד הסיפוק הבלתי מוסתר ממה שנתפס כהצלחה מהותית של פעילות חשאית שהסבה נזקים קשים לתוכנית הגרעין של אירן, ניכר כי טהרן אינה מראה סימנים של שינוי מגמה.
על-רקע זה, יש עניין בהפניית תשומת לב למאמר נרחב הרואה אור בכתב העת הנחשב "פוריין אפיירס" (FOREIGN AFFAIRS) מהדורת ינואר-פברואר 2011, שכותרתו "הסכנות הנשקפות מאירן גרעינית". אחד ממחברי המאמר הוא אריק אדלמן (ERIC EDELMAN), מי שכיהן כתת-שר ההגנה לענייני מדיניות בממשלו של בוש עד סוף 2009, ואשר נתפס כבעל נגישות מהימנה לצמרת הפנטגון וקהילת המודיעין האמריקנית, בפרט בהתמחות בנושא האירני.
לצד סקירה עדכנית של הסוגיה הגרעינית האירנית ממקדים מחברי המאמר דגש למימד אזורי מדאיג, דרמטי למדי, ההולך ומתהווה ככל הנראה, הטומן בחובו משמעויות מורכבות הן בהיבט הישראלי והן בפן הסמי-גלובאלי.
המאמר מצביע על סימנים מעידים לניהולם של מגעים בין סעודיה לבין פקיסטן אשר כללו "עיסוק בנושאים המשיקים לנשק גרעיני, טכנולוגיה גרעינית וערבויות ביטחוניות". הרקע לכך הוא ההערכה כי בנסיבות של התגרענות אירנית תהייה הממלכה הסעודית נתונה ללחצים שתכליתם קיום יכולת לממש מהלכים להרתעה אפקטיבית של אירן, גם כדי להעמיד במבחן את מעמדה המוביל של סעודיה בעולם המוסלמי.
הערכת המומחים היא כי זהו תהליך מסוכן, שהשלמתו היא בזיקה ישירה למאמצי הגרעין של אירן. מכאן הם מסיקים כי נדרשת מדיניות אמריקנית תקיפה כלפי אירן כדי לבלום את המרוץ שלה להגעה ליכולת השגת חומר בקיע.
קונקרטית מאזכרים מחברי המאמר את ההיסטוריה של שיתוף הפעולה הביטחוני בין סעודיה לבין פקיסטן, ששורשיו בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20, כאשר כוחות פקיסטאניים סייעו לגורמי הביטחון הסעודי במבצע ההשתלטות על מחבלים מוסלמיים קיצוניים שהתבצרו במסגד ה"כעבה" ב-מכה. בשנות ה-80, כפועל יוצא של השימוש המאסיבי בטילי קרקע-קרקע במהלך מלחמת עירק אירן, הצטיידה סעודיה בכמה עשרות של טילים בליסטיים ארוכי טווח מדגם CSS-2S שנרכשו מסין, כאשר פקיסטן תיווכה בעסקה זו.
על-רקע הסימנים המעידים לחידוש הדיאלוג הביטחוני בין הסעודים לבין הפקיסטאנים, מכנים כותבי המאמר את הציר המתהווה כ"אופציה של אסלמבאד", שבמסגרתו ייתכנו שתי דרכי פעולה:
א. מכירה ישירה של ראשי חץ גרעיניים פקיסטאניים וכן אמצעי שיגור מתאימים.
ב. אספקת תשתיות וסיוע טכני החיוני לייצור נשק גרעיני בתוך שנים ספורות.
לחלופין, עשויה פקיסטן להציע לסעודיה ערובות אפקטיביות ליצירת הרתעה, על-ידי פריסת נשק גרעיני פקיסטני, אמצעי שיגור ויחידות צבא ייעודיות על אדמת הממלכה. לדעת מחברי המאמר, זוהי אופציה שעשויה להיות מועדפת בעיני בית המלוכה הסעודי. יתר על כן, הסעודים יוכלו לטעון כי אין בכך משום הפרה של האמנה לאי הפצה של נשק גרעיני (NPT), שכן בפועל המדובר באמצעי לחימה גרעיניים שאינם בבעלות הממלכה.
הצבתם של כוחות מוסלמיים בשטחה של סעודיה תוכל להתקבל בהבנה על-ידי הציבור הסעודי, הרבה יותר מחלופה של פריסת כוחות אמריקניים אשר הייתה עלולה לעורר ביקורת פנימית בעייתית.
פקיסטן מצידה, תוכל לגרוף רווחים כספיים ניכרים כנגזרת של שתוף הפעולה המיוחד עם סעודיה, לצד מינוף של מעמדה כמעצמה גרעינית, מה גם שתוכל לשמר יכולת של "מכה שנייה" במקרה של מלחמה עם שכנתה הודו.
האמור לעיל הוא כאמור תמצית של מידע מחדש הנכלל במאמר יוצא הדופן שהתפרסם בימים אלה בכתב העת "פוריין אפיירס", אולם חשיבותו נובעת מהאמינות שיש לייחס לו משום נגישותם של מחבריו לקהילת המודיעין של ארה"ב. במילים אחרות, בידי וושינגטון מידע קונקרטי על מגעים "חמים" המתנהלים בין סעודיה לבין פקיסטן בהקשר של שתוף פעולה גרעיני צבאי.
יש להביא בחשבון כי בעצם ניהול הדיאלוג עם אסלמבאד, מאותתת ריאד לארה"ב כי בהעדר מבצע צבאי, בעיתוי קרוב, לסיכול תוכנית הגרעין האירנית היא תאלץ לממש את האופציה הפקיסטאנית , על המשתמע מכך במישור האזורי והגלובאלי. לעומת זאת, ייתכן כי "הדלפת" הסוגיה נועדה לחדד מחלוקות בעולם המוסלמי, ו"לייצר" דימוי של איום צבאי נוסף כלפי אירן.
מכל מקום, "החייאת" הקשר האסטרטגי בין סעודיה לבין פקיסטן אינה מבשרת טוב ליציבות האזורית במזרח התיכון, ובהקשר הישראלי עלולות להיות לכך השלכות ביטחוניות בלתי מבוטלות.
