ספר השירים הראשון של עמיר סגל (אין קרבה משפחתית) "בשובי מן המילואים" הוא ספר שניתן להחמיץ בקלות בקריאה ראשונה: דוק חום אפרפר, המוכר לכל מי ששירת אי פעם במילואים, שורה עליו.
הקורא (אני במקרה זה) מרגיש תחילה רצון עז לנער מעליו את האבק.
השיטה... "עוד מעט/בחדר אחר ארוחת ערב/מוגשת לא לך/ממתין לבדך/הגורל מתפשט/מי אתה?/.............. לכן זה נקרא הרגל/ריח האבק נותר.
אבל בקריאה שנייה ושלישית האבק מתפזר ויופי אמיתי וחכמה מתגבשים ונגלים" פתאום אני מתגעגע/ולבי מתרחב/המרחק הוא מיתר/הנמתח מכאן/אל מקום אחר/בו מקבלות מחשבותיי/את תמונתך".
שירים רבים בספר עוסקים במערכות יחסים בין בני זוג. המשורר שוטח לפנינו ללא חשש את מפת המחשבות החששות והתשוקות המלוות אותו לנוכח בת זוג אלמונית ומעורפלת מעט. הגיגים. "שיר אהבה זה/נכתב לצורך עניין של סיפוק של צורך/אינו ברומו/כאן ועכשיו/ישמש כתכלית/ראוי שיוכר מצוי כרצוי/ללא מבט לעתיד/מחר ללא מבט לעבר".
השירים חפים מאמצעי פיתוי פואטיים. ובכל זאת עולה מהם מנגינה: סימפוניה מלאה בניואנסים פילוסופיים. הגות ויום יום, חוטים עדינים של רגש, שכלתנות וחכמת חיים. כל רכיב נשזר בעדינות כמעט מופתית. יחד הם יוצרים סדר פנימי שפרוש כרשת מעל תהום חשוכה.שם .כשאת איתי/אני לפעמים/יותר לבד/מביט ואת מדברת/תוך שאני מביט בשעון/מדבר כדי/להשיג דברים/ומודד גם אותם.
